כשליאור זדה עשה את "המהפכה" ביפו לפני שהתחילה העונה, היו רבים שהרימו גבה (ביניהם עבדכם הנאמן), מכיוון שהפתגם הידוע אומר שמה שלא שבור, לא צריך לתקן. זדה חשב אחרת, והתרסק עם הקבוצה. אופיר חיים בא עם אג'נדה משלו, ויתרסק בקרוב. לא בהכרח אשמתו. ביפו, כך אמר לי אחד המאמנים שאימן שם ונראה משנה לשנה שהוא צדק, פשוט אי אפשר להצליח.
קביליו יפו הוא מועדון לגיטימי בליגה א'. אפשר לומר שאפילו מועדון בכיר, כזה שבכל שנה נאבק על הכרטיס לעלייה לליגה הלאומית, ובכל שנה נכשל מחדש. רבות כבר דובר על ה"לחץ" שיש ביפו, זה ששחקנים "לא מצליחים להתמודד איתו", זה שמאמנים שלא
הפסידו משחק ליגה אחד פוטרו בגללו, הלחץ הזה, כאילו מדובר במפעל לייצור פצצת אטום.
אותו לחץ, זה שמדברים עליו כל כך הרבה, מוביל את יפו בכל שנה לאותה סיטואציה. האם מישהו שאל בעבר, מדוע יפו לא פותחת טוב את העונה בדרך כלל ומתעוררת רק בהמשך? יכולות להיות לכך הרבה סיבות, אך הסיבה העיקרית היא לבטח בגלל שבשלב מסויים, אי שם בין המחזור ה-13 ל-17 בכל עונה, בערך השלב בו אנו נמצאים עכשיו, אוהדי יפו מאבדים סבלנות כהרגלם, מתחילים לחשוב על העונה הבאה, להזכיר לשחקנים שהם נכשלו ושהגיע הזמן להביא את השחקן הזה ולהחזיר את ההוא, ולצעוק למאמן מהדקה ה-30 את האמרה המטופשת ביותר, שנפוצה מאוד ביציע של יפו: "תעשה חילוף". זאת כמובן, אם הקבוצה לא מוליכה כבר 0:3, כי אז הם מרוצים.
אופיר חיים מתדרך את שחקני יפו. יתרסק בקרוב, לא בהכרח באשמתו
לאחר שהאוהדים מתייאשים ונותנים לשחקנים אוויר לנשימה, הקבוצה פתאום משחקת. "הקאמבק" הענק בעונה שעברה, לא קרה בגלל שהשחקנים פתאום נזכרו לשחק כדורגל, אלא בגלל שפתאום השתחרר הלחץ הזה של הקהל, הם התחילו לדבר על מקום בפלייאוף כהישג, המירוץ אחר הלאומית הפך להיות חלום ולא מטרה עיקרית, וראינו קבוצה אדירה, שפירקה את כל מי שנקלע לדרכה.
"מי שלא יודע להתמודד עם לחץ, לא יצליח כאן" שמעתי את אנשי יפו אומרים לא פעם, את הלחץ הזה רבותיי, יוצרים רק האנשים שסובבים את המועדון, מההנהלה ועד אחרון האוהדים. כי אם נהיה כנים לרגע, מדובר בליגה א' דרום, הליגה השלישית בישראל. אמנם לדעתי ולדעת רבים היא הליגה המותחת והמרתקת ביותר בארץ כבר שנים, אבל אף אחד לא השקיע פה את חייו, התקשורת הארצית לא יושבת על הווריד, בתקופה טובה באים 600 אוהדים גג, אז מה הלחץ?
לחץ יש בחדר יולדות, בחדרי ניתוח, בישיבות קבינט, במארב ליד מחסום קלנדייה (מניסיון), לפני חתונה, במשחקי דרבי של תל אביב, וגם במשחק של יפו נגד אזור. אבל לא יכול להיות שהקבוצה הזו תהיה לחוצה כל הזמן, הסיר הזה יכול להוביל את יפו לאסון ממנו חוששים כולם, זה שאסור לדבר עליו בפה מלא.
אוהדי יפו. רוצים שיהיה 0:3 עד דקה 30
ובמעבר חד לשחקנים ולדרך המקצועית ביפו. כמו בכל מקום עבודה מתוקן, אנשים מתקשים לתפקד כשהם חוששים מכך שהחרב מונחת על צווארם בכל זמן נתון. כשאין את החשש הזה, תמיד תוציאו מהעובדים שלכם יותר. שיעור ראשון אותו לומד כל מנהל, לעיתים על בשרו.
מאמן הוא סוגל של מנהל עבודה בכל הקשור לפן המקצועי. כשאתה מביא שני שחקנים, בכירים ככל שיהיו, לצורך העניין גיא אבן וטל שמעיה (שהיה חושך), אתה לא יכול לתת להם לפתוח בהרכב על המשחק הראשון, זו הבעת אי אמון טוטאלית בשחקני הקבוצה, שהיו איתה גם בזמנים הקשים של העונה. אני מבין שכל מאמן צריך ורוצה את השחקנים שלו, להצליח עם מה שהוא הביא ולא עם אלה שהיו כאן קודם, אך בשלב שהגיע אופיר חיים למועדון, הוא לא יכול להחליף את כל הסגל, לשנות דברים בהדרגה? יכול ועוד איך. את רומא לא בנו ביום אחד.
הספסל של קביליו יפו כלל השבוע את יאיר כהן צדק, שכל מילה תגרע ממנו ומהתרומה והמחויבות שלו ליפו, את חן מלכה, שאמנם היה מעט פצוע, אך כולם יודעים שאופיר חיים לא סופר אותו. ואת אלון רבינוביץ', שאמנם נחלש מתחילת העונה, אך כבש לפני שני משחקים והציג יכולת טובה גם מול בת ים בליגה.
אלפסי. בקצב הזה, גם לו ייגמר הכוח
ומה עם "הליגיונרים" של יפו? דננבאום הפך לשחקן המשמעותי ביותר של הפועל כפר שלם, שמאיישת את המקום השלישי. אמנם לקח לו מעט זמן להתעורר, אך במאזנו כבר חמישה שערים והוא אחד החלוצים המסוכנים בליגה. אם נשים את הפציעה שעבר בצד, יוצא שדננבאום שיחק ביפו במשך עונה וחצי, בהן כבש 17 שערים. תתקשרו אליי כשחלוץ ביפו יגיע לכמות הזו.
פליקר זה בכלל סיפור בפני עצמו. החלוץ שכבש בעונה שעברה 18 שערי ליגה במדי בת ים, לא הצליח למצוא את הרשת פעם אחת במדי יפו. כשהוא שב לבת ים, הפלא ופלא, עשרה שערים ב-13 משחקים. אני לא מאמין בקללות ובעין הרע, אני כן מאמין במשקולות ברגליים, קהל לוחץ וסביבת עבודה בלתי אפשרית, שגורמים למאמנים ולשחקנים לברוח, בסופו של דבר.
צ'יקו דננבאום. פורח בכפר שלם
גיא עיני הוא אחד הבלמים היציבים בליגה, והוא מאושר. עמיאל וסבג אמנם בליגה ב' אבל נהנים מכל רגע ונמצאים בקבוצת צמרת שככל הנראה תצטרף בסוף העונה לליגה א' דרום. ליאור זדה מצליח בינתיים בקריית גת, שתקציבה כמעט כפול משל יפו, אך ההצלחה במשחקים כאלה או אחרים הם לא המדד, זדה פחות לחוץ, שומר על קור רוח, מתעסק בכדורגל נטו ולא צריך למצוא את עצמו כל היום נותן הסברים ל-1001 מקורבים למועדון, שכל אחד מושך בחוטים שלו.
בכל תאגיד מצליח, שבו מזהים חולשה וירידת מתח, השינוי מתחיל מהראש. הכוונה היא לא להחליף את ראשי המועדון, שעושים מעל ומעבר כדי שיהיה לחבר'ה האלה את התנאים הטובים ביותר להצליח, אלא לשנות גישה, גם עם האוהדים וגם עם השחקנים. כשיש כל כך הרבה אנשים שבוחשים בצלחת, קשה עד בלתי אפשרי להצליח וחבל, כי מועדון כמו יפו, ראוי לפחות לליגה הלאומית.
