בן בירון גדל במחלקת הנוער של הפועל כפר סבא, מילדים ג׳ עד גיל נוער. בין היתר היה מצטיין בנערים, שעלה לנוער ראה שהוא לא הולך לשחק בבוגרים, והושאל להפועל רעננה. מאמנו, יוני ועקנין עבר למכבי הרצליה ואני עברתי יחד איתו. בשנה השנייה, אימן אותו טל בניה (היום מאמן הפועל הרצליה בוגרים) שיחק שם שנה ונבחר לשחקן המתקדם של קבוצת הנוער. "בין היתר התאמנתי ושיחקתי בקבוצה הבוגרת יחד עם התרומה שהייתי נותן לנוער. יום לפני המשחק הכי חשוב שלנו נגד הפועל רעננה שנאבקה איתנו על העליה, היינו באימון טקטי ובתנועה לא נכונה שברתי את הקרסול ברגל שמאל, מה שהשבית אותי עד סוף העונה שבסופה גם לא עלינו ליגה".
לאחר ההתאוששות מהפציעה, שיחק בן 10 משחקים במדי מכבי הרצליה, אך הפציעה הקשתה עליו והוא לא היה בשיא כושרו. בן חשב והגיע למסקנה ללכת לשחק כדורגל בקולג' בארה"ב."הרגשתי שזה התאים לי בול. אני בחור רציני, שאוהב ללמוד, אוהב להשקיע, נותן את הכל על המגרש, ממש מקצוען ובכדורגל הישראלי פשוט לא מצאתי את זה. הייתי עוף מוזר. השחקנים בקבוצה שלי אמנם כישרוניים אבל בכל מה שקשור למקצוענות זה היה רק שכונה. לא משנה איפה שיחקתי, הדרישות מהשחקנים לא היו ברמה המקצועית שציפיתי וראיתי שהקולג’ כן יכול לספק לי את רמת המקצוענות הזאת. קשה לשמור על רצינות, כשאתה היחיד שלא חותך פינות באימון כושר".
בן בירוך במדי קולג' Wingate University. (צילום: Wingate University)
לאחר שהגיע להחלטה, פגש את רוני שניידר שייעץ לו וליווה אותו הרבה במעבר לקולג'. שניידר החליט שישחק שנה אחת בליגה נמוכה, ולאחר מכן יעבור לקולג'. הלכתי להפועל הרצליה אצל בני טבק שאחרי שבוע וחצי של מבחנים הודיע לי שהוא מחתים אותי, אך יום למחרת הודיע לי שעקב איזשהו בעיה תקציבית הוא לא יוכל להחתים אותי. לך תדע מה הסיבה האמיתית, אבל בשבילי זה היה עוד סימן לחוסר מקצוענות בכדורגל הישראלי. אז הלכתי לשחק בהפועל קרית אונו בליגה ב׳ אצל אופיר קופל ורוני שניידר. זה היה נוח לי לשמור על הכושר, תחת העניים של רוני שניידר וגם לשחק במקום שקרוב לי לבסיס כי באותו זמן שירתתי בצריפין".
"זאת היתה החוויה הראשונה שלי בליגות הנמוכות", מסביר. "נכון שזה הגביר לי את הרצון לעזוב כבר לארה’ב מאחר שמקצוענות והליגות הנמוכות בארץ הן שתי קצוות שונים, אבל פגשתי שם אנשים שאני זוכר לכל החיים. לא אזכיר שמות כדי לא להמעיט בערכו של אף אחד אבל באמת שהיו שם חברים אחים לכל דבר ויחס משפחתי במועדון מהשחקנים ועד המאמנים וההנהלה. אני עד היום זוכר את קרית אונו כמקום שאפשר לקרוא לו בית. לאחר שנה, עזבתי לארה,ב Oregon State University במערב ארה"ב שם שיחקתי שנה אחת. כשנה לאחר מכן עברתי לאוניברסיטה אחרת בצפון קרוליינה בשם Wingate University ובאותה שנה הגענו לרבע גמר אליפות ארצות הברית וסיימנו מקום 9 בכל ארצות הברית".
כאשר הגיע בן לקולג' ידע שהוא הגיע למקום הנכון. "אתה מגיע למערכת בה אתה מתאמן 4 פעמים ביום, ומשחק 3 משחקים בשבוע. קיבלנו תנאים כמו חדרי הלבשה מפוארים, אוכל, בגדים, טיסות למשחקים, צוות מאמנים גדול, מקלחות קרח, תוספי תזונה, חדר כושר אישי ומאמן אישי לספורטאים בלבד, מגרשים סינטטים מקורים וחשיפה לקהל ענק. מההיכרות שלי לכדורגל הישראלי, אני לא חושב שיש מועדונים בליגת העל שאפשר למצוא בהם תנאים כאלה. במהלך הלימודים שלי בקולג׳ לאחר שנתיים במערכת, למדתי שכל המאמץ ששמתי כל חיי בכדורגל יכול להתבטא בתוצאות טובות יותר ממשחק טוב או מעונה טובה, המאמץ הזה יכול להתבטא בזה שאני יעשה משהו שבאמת יכול לעשות שינוי בעולם, במשהו שיכול פוטנציאלית להציל חיים וגם לבנות לי קריירה. אז ביחד עם שותף וחבר טוב בשם יונתן אופיר התחלתי את אלכוהוט" הינשוף אלכוהול הראשון בעולם שמתחבר לטלפון-www.alcohoot.com
בן בירון והסטארט אפ בעיתון. (צילום: בן בירון)
התגובות היו גדולות משציפה, כבר שנתיים הוא בעסק והתראיין לעשרות ערוצים בעולם הן באינטרנט הן בטלוויזיה. סי אן אן, בי בי סי, פוקס אפילו בתוכניות האירוח של הסופ"ש בקיצור כל ערוץ חדשות אפשרי. "עד הארץ זה הגיע, היינו בוואי נט, במעריב, היינו בעמוד השער בזמן השרון, בגרוזלם פוסט ואפילו בתוכנית הבוקר של אורלי וגיא. במהרה הפכתי למפורסם בקולג׳ היו תולים תמונות שלי על הדלתות בקמפוס עד כדי כך זה היה מגוחך. סטודנטים עד היום עושים את הפרויקט גמר שלהם עליי ועל העסק שלי. אני לא בשום פנים ואופן מצאתי את הדרך להצלחה ויש לי עוד עבודה קשה לעשות כדי להצליח בגדול, אבל מה שאני שמתי לעצמי כמטרה בחיים זה לעשות כמיטב יכולתי על מנת לתת השראה לאחרים ולהעביר את המסר שעם כח רצון אפשר לעשות הכל. אם זה הצלחה בכדורגל ואם זה הצלחה בעסקים. השניים הם בדיוק אותו דבר, רק צריר באמת רצון".
.
"אני תמיד משתמש בסיפור שלי בכדורגל כקשר ישיר להצלחה העסקית שלי. בכדורגל למדתי לעבוד קשה למדתי מה זה החיים. בעסקים אני לא הייתי חכם יותר מאף אחד אני פשוט לקחתי את המנטליות הזאת של העבודה הקשה ושמתי אותה בעסקים. זה הכל. ומה שהכי יפה פה זה שכל אחד יכול לעשות את זה. אין פה סוד, זה פתוח לכולם. אחד מהאנשים שאני שואב מהם הערצה וכח להאמין שהכל אפשרי זה ארנולד שוורצנגר. הוא רצה להיות האיש הכי חזק בעולם והשיג את זה, אחר כך הוא רצה להיות שחקן בהוליווד אמרו שאין לו סיכוי בגלל שהוא ענק שיש לו מבטא מוזר אבל הוא השיג את זה ודווקא בגלל הגודל שלו ובגלל המבטא שלו הוא הצליח. אחר כך הוא רצה להיות חבר כנסת וראש עיריה, צחקו עליו אז הוא נהיה ראש עירית קליפורניה ל2 קדנציות והוא אפילו לא אמריקאי. זה דוגמא שבן אדם יכול להיות מה שהוא רוצה, רק צריך להאמין ולרצות".
אחד מהתמונות שהיו תולים במסדרונות. (צילום: בן בירון)
לפני כחודשיים סיימתי ללמוד, וחזרתי לארץ לחודש לפני המעבר הקבוע שלי לניו יורק לטובת העסק שכרגע יושב בניו יורק. במהלך השהות שלי בארץ היו הצעות מכמה קבוצות בליגה א׳ שהיו מאוד מפתות מאחר וכדורגל זה עדיין האהבה שלי, אבל בשלב זה לא יכולתי להתייחס אליהם ברצינות מאחר והן להיות רלוונטיות פיננסית ולא היו שוות שאוותר על מה שבניתי עסקית. וכמובן שאין מה להשוות את התרומה הכלכלית של העסק אליי לעומת כדורגל ישראלי בליגה א׳. אני כיום גר ועובד בניו יורק, מרוצה נהנה מהחיים, ובמקביל אני גם משחק בליגה חצי מקצוענית ובודק אופציות בקבוצות מקצועניות בניו יורק. אני כרגע נמצא בכושר בין הטובים שהייתי בחיים, אני על המגרש 4 פעמים בשבוע ו4 פעמים בחדר כושר שומר על דיאטה מסודרת כמו שלמדתי בקולג׳. אני ממשיך להשתפר פה עם הקבוצה שלי בניו יורק ואני יודע שעדיין לא אמרתי את המילה האחרונה שלי בכדורגל הישראלי".
בן בירון במדי עירוני ראש העין בחופים. (צילום: מכבי חיפה חופים פייסבוק)
לסיכום בן עוקב אחר הכדורגל הישראלי ואף ברגעים מסוימים מתגעגע אליו: "אני עדיין עוקב באופן קבוע והדוק אחרי הליגה הישראלית, ליגת העל, כדורגל החופים ששיחקתי עם אלון מזרחי והליגות הנמוכות שבכולן יש לי המון חברים טובים ששיחקו איתי פעם. אבא שלי גידל אותי על אהבה להפועל כפר סבא והוא עדיין אוהד מסור, אז אין לי ברירה להמשיך לעקוב וכמובן עוקב אחרי גולר בכדי להתעדכן אחרי קרית אונו, מכבי הרצליה וכל שאר הסיקורים המעניינים. תודות לחבר טוב, אוהד רון, שבזכותו אני יכול לקבל את כל המידע הזה בקלות אלי לדירה בניו יורק. כמובן שאני גם מתגעגע לשחק בכדוררגל בארץ וחושב על זה לא מעט, אבל אני כרגע פה בניו יורק נהנה מהחיים".
