ניתן להתווכח על מידת הגמישות של תקנות ההאחדות לכדורגל בכל הנוגע להעברות בליגות המקצועניות. אך בכל הקשור לשחקנים בליגות הנמוכות, אין כל מקום לויכוח. התקנון נוקשה ולא פותח כל דרך למעבר חופשי של שחקנים בליגות אלה.
עיון בתקנון ההתאחדות לכדורגל מגלה, כי אין כל דרך יציאה מסודרת לשחקן בליגות הנמוכות המעוניין לעבור לשחק בקבוצה אחרת שנמנית אף היא על ליגות אלה.הדרך היחידה לצאת 'לחופשי' היא להיכנס להסגר של שנה. דרך אחרת שמורה לשחקן מעל גיל 18 המבוקש בליגות הבכירות, ליגת העל והליגה הלאומית. שחקן כזה יכול לעבור, בכפוף לתשלום פיצוי לקבוצת האם, שיקבע על-ידי הוועדה למעמד השחקן בהתאחדות. אבל שחקן שאינו מוכשר דיו כדי לשחקן בליגות אלה, למעשה, תקוע.
ההסבר להעדרו של כל הסדר העברות בליגות הנמוכות מקורו בטענה, כי המדובר בליגות חובבניות וכי אין בליגות אלה ויכוחים כספיים. מכאן אין כל מקום לאפשר העברה חופשית. זאת בהתבסס על ההנחה שהעברה נעשית סביב הרצון להרוויח עוד כסף. על שיקולים מקצועיים בליגות האלה, לא חשבו.
.jpg)
עו"ד דן חי. לשחקנים בליגות הנמוכות יותר קשה לעבור קבוצות
אין ספק שהמצב התקנוני הזה יוצר בעיה גדולה לשחקנים בליגות הנמוכות. שחקן שגדל בקבוצה ורוצה לעבור לקבוצה אחרת, אינו יכול לעשות זאת מבלי להגיע להסכמה של "קבוצת האם". יותר מזה, שחקנים עוברים לקבוצה בליגות הנמוכות בהעברה ללא תמורה ולא מודעים לבעיה בתקנון. בסוף תקופת ההסכם מוצאים עצמם אותם שחקנים תקועים בקבוצה אליה עברו.
אפשרויות הפעולה כנגד המצב הבלתי אפשרי הזה לא רבות. אם מדובר בשחקן שעובר קבוצה ללא תמורה, חשוב לשחקן כזה להקפיד להכניס סעיף בהסכם המבטיח את השחרור שלו ללא תמורה בתום תקופת ההסכם. אפשרות נוספת העומדת בפני שחקן שכרטיסו שייך לקבוצה היא לקנות אותו בשנות משחק בהם ירוויח שכר נמוך. כלומר – לשחק שנתיים-שלוש בסכומי כסף נמוכים ולקבל שחרור ללא תמורה בסופן. חשוב גם כאן לנסח את ההסכמה הזו בברור בהסכם עם הקבוצה.
אבל מעל הכול דומה שהגיע הרגע, ששחקני הליגות הנמוכות יתאגדו וילחצו יחד על ההתאחדות לשנות את התקנון. כי גם לשחקן בליגה א', ב' או ג' מגיע חופש.
הכותב עומד בראש משרד המתמחה בדיני ספורט ומרצה קורס בנושא באוניברסיטת חיפה.
