קריית גת הייתה הכי טובה לאורך העונה, אין ספק. הקבוצה שהפסידה הכי מעט, כבשה הכי הרבה, וספגה הכי מעט שערים, היא בדרך כלל זו שמסיימת ראשונה, והעונה זו עירוני קריית גת של ליאור זדה.

 

המאמן שעזב את קביליו יפו ביום בהיר, הגיע לקריית גת ועשה סדר. בתפיסה, דבר לא השתנה אצל זדה. הוא המשיך להאמין ביכולתו, קיבל את ברכת הדרך מבעלי הבית להנחית חיזוק מדויק בפגרה והפך את קריית גת מקבוצה חזקה, לקבוצה חזקה ויעילה.

הצהובים-כחולים אספו נקודות בשקט בשקט ובמשחקי העונה התעלו וניצחו, כשהם מוציאים מהמירוץ בזו אחר זו את קביליו יפו והפועל מרמורק.

 

זדה. גם אם לא רואים עליו, זו העלייה המרגשת ביותר שלו 

 

סביב המועדון שרר שקט תעשייתי, למרות שמדובר בהרבה שחקנים מלאי אגו. זדה הצליח לווסת בין האגו הרב שיש לו בהתקפה וחילק את הדקות בין ארבעת החלוצים הבכירים שלו, וגם אם זה לא מצא חן בעיניי מישהו, הקבוצה ניצחה, ולא היה למי לבוא בטענות.

 

זדה כבר רשם מספר עליות בחייו, אך לדעתי, למרות שדי חגג באיפוק במשחק העלייה, זו העלייה החשובה והמרגשת ביותר שלו. לא בגלל קפיצת המדרגה לאימון בלאומית, אלא בגלל שאחרי מה שעבר ביפו, לא כל מאמן היה מצליח לאסוף את השברים, לשים את המועקה בצד ולסיים את העונה במקום הראשון עם קבוצה אחרת. איך זדה כתב לאחר המשחק: "נסתרות הן דרכי האל". מברוק, ליאור.

 

 

אם חיים סירוטקין אכן יצליח לקחת את בית"ר כפ"ס לפלייאוף, ואני מאמין שיסכימו איתי רבים, הוא ללא ספק מאמן העונה. נכון, ליאור זדה עשה חצי עונה גדולה עם קריית גת, ייצב את השורות לאחר הפסד מביך למרמורק ועלה ליגה שני מחזורים לסיום, שי מאור ואזור נתנו עונה ענקית עד המשחקים האחרונים, וגם מחנה יהודה עושה עונה נהדרת.

 

אבל כולם יסכימו שהגעה של בית"ר כפ"ס לפלייאוף, היא הישג מרשים מאוד, והמספרים ממחישים זאת בצורה הטובה ביותר.

זה התחיל קצת מקרטע, אך במחזור ה-17 ניצחה כפ"ס את מכבי ב"ש בחוץ, ואמנם עדיין הייתה מתחת לקו האדום ומרחק 11 נקודות מהפלייאוף, אך המשחק הזה היה האות לריצה מטורפת שכללה שבעה ניצחונות (אחד מהם על קריית גת), שלוש תוצאות תיקו והפסד בודד לקביליו יפו עם הפרש שערים 5:16, מקום חמישי, ולהזכיר שמדובר בקבוצה שעמדה על מאזן של 19:9 במחזור ה-17 ושוב, מתחת לקו האדום.

 

שחקני כפ"ס חוגגים. אם יגיעו לפלייאוף, הישג מדהים (צילום: אביחי חיים)

 

לכפ"ס נותרו שני משחקים קשים מאוד. משחק המפתח על העלייה לפלייאוף יהיה כבר בשישי הקרוב כשחניכיו של סירוטקין יארחו בלויטה את הפועל אזור החזקה. שחקני אזור אמנם בתקופה לא כל כך טובה, אך הם לא בדיוק קונוסים וכפ"ס תתקשה מאוד להשיג את הנקודות, אם כי שלושת הניצחונות האחרונים מנבאים אחרת.

 

במחזור האחרון כפ"ס תקווה לקבל את באר יעקב כשהיא כבר ירדה לליגת המשנה, כי אם המשחק הזה יקבע משהו, בבית שלה, באר יעקב תילחם והכפר סבאים יתקשו לפתח את משחק המסירות שמאפיין אותם. בכל מקרה, יהיה מעניין לראות את הקבוצה שבעונה שעברה כבר נגעה בלאומית, שוב במאבקי הפלייאוף.

 

 

כנראה שמכבי שעריים צריכה לראות את מרמורק מולה כדי לשחק כדורגל. אין דרך אחרת להסביר איך הקבוצה האנמית שספגה שישייה מנס ציונה בשבוע שעבר, הפכה לפתע לסיירת מטכ"ל, וניצחה את אחת הקבוצות הטובות בליגה.

 

אני לא מזלזל במרמורק חלילה, אבל אם היו 30 משחקי דרבי בעונה, ככל הנראה שעריים הייתה בצמרת, לבטח בצמרת המוטיבציה.

בנושא אחר, כשאני מסתכל על חרם האוהדים של אוהדי מרמורק, צר לי, אבל למרות הערבות ההדדית המדהימה שהאוהדים גילו (חוץ מכמה שבכל זאת הגיעו למגרש), אוהדים - מקומם במגרש, לא בביתו של יו"ר חוג האוהדים היקר, שאירח באופן מעורר השראה את החבורה הקולנית של יציע הסכך.

 

אוהדי מרמורק. השחקנים משחקים אחרת כשהם ביציע (צילום: רפי נחמיאס)

 

מרגש, אין ספק. אך אין מה לעשות, גם בדרבי התל אביבי הקרוב, בו סביר להניח שתחגוג מכבי תל אביב אליפות נוספת, אין מספיק מקום לאוהדיה הרבים, רק 1800 יזכו להיות בדרבי, אך לא תיתכן סיטואציה שבא לא יגיעו אוהדים כלל.

 

מחוג האוהדים של מרמורק הייתי מצפה לערוך הגרלה בין המנויים, או למצוא פיתרון יצרתי אחר, העיקר שיהיו 100 אוהדים שייתנו לשחקנים כוח. הקבוצה הזו משחקת אחרת כשהאוהדים מאחוריה, לכולם זה ברור. למרות החרם ה"מוצלח", אני מאמין שבדרבי הבא אוהדי מרמורק יגיעו, גם הם מבינית שהשחקנים צריכים אותם.