כדי להבין את גודל השינוי שעבר שלום עקיבא מהעונה החולפת ועד למקום השני של ליגה א' צפון, צריכים לחזור קצת אחורה בזמן, אל תחילת העונה שעברה.

 

הקשר עזב את עירוני טבריה בטריקת דלת ועבר ליריבה השנואה מעפולה, כדי להעלות אותה לליגה הלאומית. לאחר שנתן סיבוב ראשון נהדר, מערכת היחסים בינו לבין הצוות המקצועי והשחקנים עלתה על שרטון והוא עזב למוליכת ליגה א' דרום, הפועל קטמון ירושלים.

 

עקיבא כבש חמישה שערים במדי קטמון והיה חלק בלתי נפרד מהעלייה של הקבוצה, וכגם עפולה עלתה, למעשה הקשר הפך להיות השחקן היחיד שעלה ליגה באותה עונה עם שתי קבוצות שונות. רגל שמאל האימתנית של עקיבא לא נשארה עוד זמן רב בירושלים, בעיקר בגלל תנאי התאקלמות.

 

שלום הוא איש של משפחה ושל הצפון, היה לו קשה עם המעבר לעיר הבירה, רחוק ממשפחתו ומחבריו. הוא שב לטבריה, "הבית" כך הוא מכנה אותו, כדי להוביל את הקבוצה לעונה מופלאה שלפי שעה הסתיימה עם מקום שני בליגה, ובפלייאוף, מי יודע, אולי אפילו היא תפתיע.

 

עם עשרה שערים ויותר מעשרים בישולים, עקיבא הוא הכוכב הבלתי מעורער של טבריה, כפי שהיה באותה עונה מופלאה עם שלומי מראד, אבי עמר ואלדד שביט, הקבוצה האדירה ההיא. 

 

השינוי שחל אצל עקיבא מתחיל בראש ובראשונה מהגישה שלו לחיים. מ"ילד" שטותניק שמתעניין ברכילות ובהכל חוץ ממה שחשוב באמת וגם חוץ ממה שקורה על המגרש (ועדיין מספק את הסחורה) הוא הפך לאדם רציני, מתעסק בכדורגל, שוחר שלום, והדבר שהכי מפחיד את היריבות, הוא פשוט רגוע.

 

מוריס אוזן. נותן לעקיבא שקט, והוא מחזיר לו על המגרש

 

הטראבל מייקר הגדול ביותר שידעה הליגה, הפך לאישיות שיש לשחקנים צעירים מה ללמוד ממנה. עקיבא כבר לא השחקן שיתעצבן כשמחליפים אותו, וגם לא זה שיחפש את התהילה לעצמו. הוא גדול, ועושה את החברים שסביבו גדולים יותר ולכן טבריה מצליחה.

 

הקשר מעיד על עצמו שאחת הסיבות הגדולות לשינוי בגישה שלו לחיים בכלל ולמשחק בפרט, טמונה רבות במאמנו, מוריס אוזן, שמדבר לעיתים קרובות עם הקשר, שומר עליו בצמר גפן ונותן לו את השקט שהוא צריך, כדי שיוכל להצעיד את הקבוצה להישגים. לכולם ברור שהמפגש של טבריה מול מכבי דליה תלוי בעיקר ברגל שמאל של שלום עקיבא, אם הוא ימשיך בגישה שאותה אימץ עד כה, השמיים הם הגבול עבור עירוני טבריה, גם עלייה לליגה הלאומית באה בחשבון.