רוזנקוביץ: רצון מאוד גדול להמשיך לליגה הלאומית

שוער העונה בליגה א' דרום, דורון רוזנקוביץ, כבר היה בתחילת השנה מחוץ לחיי הכדורגל, אך שיחת טלפון אחת ממיכה ויצחקוב הפכה את הקערה על פיה, והביאה עליה לקרית גת: "קיבלתי שיחת טלפון ששינתה את כל התוכניות"

דורון רוזנקוביץ הגיע לקריית גת כסוג של מוצא אחרון, לאחר עזיבתו של דוידי אך ממשחק למשחק הוא השתלב נפלא במועדון, שמר על רשת נקייה, קנה את אוהדי הקבוצה ואת הצוות המקצועי וה-הימור של מיכה ויצחקוב בשיחת הטלפון המפתיעה, השתלם ביג טיים. "הגעתי לקריית גת בשלב מאוחר יותר לקראת פתיחת העונה, מיכה ואורן הרימו אליי פלא ומשם התחיל סיפור אהבה" .

עונה מטורפת עברה על קרית גת העונה. היו רגעים לא פשוטים אך הצלחתם לעמוד במטרה ובסופו של דבר לעלות ליגה.

קודם כל, יש בקרית גת אנשים שמנהלים את הקבוצה בצורה יוצאן מן הכלל, וצריך להוריד בפניהם את הכובע למשפחת מיכה, יצחקוב, שמעון וסליחה למי ששכחתי. האנשים הללו בנו קבוצה עם מטרה וחלום, אני שמח שהצלחנו להגשים אותו. מבחינה אישית, ואתה מודע לכך, היו לי מחשבות לפרוש. הרגשתי שמיציתי את הליגות האלה, הרגשתי שאין משהו שנותן לי את הדרייב. עליתי ליגה עם אזור וזה היה מקום כמו בית בשבילי. ברגע שמצאתי את עצמי בחוץ, איבדתי איזשהו חלק אצלי. מה גם, שאני לומד תואר ראשון מנהל עסקים, ויש לי מחשבות להמשיך לתואר שני, או להתפתח בבנק דיסקונט ופתאום משום מקום, קיבלתי שיחת טלפון ששינתה את כל התוכניות, ולשמחתי התברר כמהלך נכון שתרם לשני הצדדים". 

העונה, רוזנקוביץ בשיאו. ספגת רק 16 שערים שברוב המשחקים, השארת את הרשת נקייה לחלוטין.

"שואלים אותי הרבה השנה את זה", מדגיש. "גם בשנה שעברה עם אזור סיימנו עם הכי מעט שערים. הקרדיט מגיע לכל מי ששותף לכך. אי אפשר לבוא ולהצביע על שחקן- שניים, אפשר להגיד שעומרי כהן היה בולט בתור בלם טיפה מעל כולם, אך היו לי בלמים, מגנים, קשרים וחלוצים ברמה גבוהה מאוד. כל הקבוצה הייתה מחויבת למטרה, לניצחונות, לא לספוג, ואני חושב שהייתי בורג קטן במערכת כחלק ממכלול של שחקנים נהדרים, צוות מקצועי נפלא, תודה גדולה למאמני השוערים שלי שעשו איתי ימים ולילות עבדו קשה וזאת הדרך הקטנה שלי להגיד להם תודה על המסירות. אתם חלק גדול בהצלחה ויש להם מניות גדולות ביכולת שלי, וכמובן להנהלה הנהדרת".

קרית גת בליגה הלאומית, האם רוזנקוביץ ימשיך את החלום גם בליגה השנייה?  

"זאת שאלת מיליון הדולר", מסביר. "יש לי רצון מאוד גדול להמשיך לליגה הלאומית. התחברתי פה לקהל, למאמנים, להנהלה ולשחקנים בצורה יוצאת מן הכלל. קשה לעזוב מקום כזה, אבל צריך לקרות הרבה דברים כדי שאני אמשיך להיות שוער גם בליגה הלאומית. בימים אלה, אנחנו מנסים למצוא מתווה דרך יחד עם העבודה והכל, כדי שנוכל לגרום לחלום להמשיך. אני יודע שיש רצון משני הצדדים שאני אמשיך. צריך לעשות הרבה שינויים בחיים שלי, להגיע לדברים דרסטיים מבחינת העבודה והכל. בסופו של דבר, צריך לשקול זאת היטב ומה השלכות לכך. אם לא, בפעם הרביעית שאני אעלה קבוצה אני כבר לא אמשיך אבל אני מאוד מקווה להמשיך. בכל מקרה, הקבוצה הזאת תישאר עמוק עמוק בלב שלי. נתתי עונה מהנה מאוד וטובה, אני לא פוסל שום דבר גם להיות חלק מליגה א'. אני מקווה שאגיע לקבוצה, שהיא בסוף העונה תהיה בצמרת. חשוב לדעת, איפה שאני ארגיש שרוצים אותי ונלחמים עליי, שם אני יהיה".

המשפחה מעל הכל. ויקי, עידו, ניל ואמי בצילום משפחתי.  (לילך אוזן) 

שרון אביטן וליאור זדה, אימנו השנה את קריית גת. למי מגיע הקרדיט על העליה? 

הקרדיט על העונה הזאת מגיע לשניהם. אסור לשכוח את מי שבנה את הקבוצה שרון אביטן, ולצערי אנשים בכדורגל שוכחים מהר מאוד. כמובן גם לאיש השני של העונה, שהתחברתי אליו בצורה הכי טובה שיש שאני לא זוכר שהתחברתי ככה למאמן, ליאור זדה. הוא הגיע אלינו בתקופה לא פשוטה, ומאז שהגיע לקחנו 23 מ-26 נק' שזה ריצה מדהימה. ליאור הביא את השקט שלו, כמה שחקנים שמאוד שדרגו אותנו, ידע להגיד את הדברים הנכונים ואני אישית מאוד מאוד אוהב אותו".

בסיום הראיון, דורון הודה לאשתו ויקי על כך שתמכה בו לאורך כל העונה למרות רגעים קשים שעברה במהלכה: "השנה נאלצתי לנסוע רחוק מהבית, הרחק מאשתי ויקי וילדיי המקסימים עידו, ניל ואמי. אשתי הייתה צריכה להסתדר בלעדיי עם שלושה ילדים ביניהם תאומים בני שנה. אני יודע שהיה לה מאוד קשה,  אך היא הייתה מאחוריי כמו תמיד, הייתה שם בשבילי כמו עוגן, ולצערי אכלה הרבה מרורים. אני מוריד בפניה את הכובע, ורוצה להגיד לה הרבה הרבה תודה שהיא שותפה מלאה לקריירה שלי".