"שמעתי שהוא קשוח, אבל הוא תעלומה עבור אוהדי יפו", אמר לי אמש בשיחה לילית אחד האוהדים המסורים ביותר של הנסיכה הלבנה, זו שמנסה כבר שנה אחר שנה לעלות לליגה הלאומית ולא מצליחה לצלוח את הליגה העיקשת במחוז הדרום. אפשר לכתוב ספר שלם על הסיבות לכך שיפו עוד לא העפילה ללאומית, אבל אין מה להתעסק בעבר, כשהעתיד, כך מסתמן, הולך להיות ורוד, כמעט בוודאות.

 

מכבי קביליו יפו הולכת העונה על עונה "פיננסית", אין יותר משכורות של חמש ספרות לשחקנים שרצים 2.4 קילומטר במשחק, לא סנטימנטים לשחקנים שהיו כאן כשהנסיכה הייתה בחיתוליה, לא פנקס צ'קים בלתי מוגבל והלב של אלפסי, איך אומר אייל גולן, הוא הניח אותו על השולחן. מעכשיו, יפו עוברת שינוי, היא הופכת לקבוצה מקצוענית.

 

אלפסי. הלב על השולחן

 

המינוי של צחי טיאר הוא הצהרת כוונות יותר מכל שחקן שנחת או ינחת בעיר הנמל המיתולוגית, שהתרגלה למאמנים "משפחתיים", כאלה שמקשיבים לרחשי הקהל, מאמנים של שחקנים, וכאלה שלא שרדו בתובענות של מועדון כקביליו. זדה היה מאוד אהוב ביפו, אבל הקהל פירק אותו כשלא הלך. אופיר חיים היה מוערך, אבל לא הביא הצלחה ממשית וברח. בורשטיין היה נחמד, נחמד מידי. ואוננה? טוב שהלך לפני שאגדה עליו הייתה מספרת סיפור אחר.

 

צחי טיאר שונה ממה שהתרגלו אליו ביפו. כששי מאור ישב עם ראשי הקבוצה ושמע שהתקציב לעונה הקרובה הוא 700 אלף שקלים, הוא אמר 'לא תודה'. כשצחי טיאר שמע שזה התקציב, הוא אמר: "אני אבנה לכם כאן קבוצה חזקה. אולי לא נעלה ליגה בעונה הראשונה, אבל תוך שנתיים תהיה ליפו קבוצה ממושמעת, טקטית, חזקה והכי חשוב, מחויבת".

 

שחקני יפו. לא תראו תמונה כזו אצל טיאר

 

צריך להודות בעובדות. טיאר הוא טיפוס נוקשה, פדנט, עם דרישות ברורות ודרך אחת, ומי שלא הולך בדרך הזאת, ימצא את עצמו ביציע. הוא לא סחבק, לא בדיוק הכוס קפה של אשר עזרן, והניגוד המוחלט לאופי של אילן אלפסי. הלב הרך של אלפסי יחסם בקיר הבטון של טיאר, ויפו תהיה קבוצה שפויה, שלא משתוללת ומפזרת סכומים על שחקנים שאחרי הפסד תראו תמונה שלהם בפייסבוק עם וודקה-רדבול ביד. לא אצל טיאר.

 

כשצחי חתם על החוזה ביפו הוא קודם כל ביקש שעונים עם מד דופק, אמבטיית קרח בחדר ההלבשה, וציוד אימונים משוכלל. הוא הבהיר ששחקנים שעובדים בעוד עבודה לא יהיו בקבוצה ואמר סטופ לאימוני הערב המנומנמים. שני אימונים בתשע בבוקר, בתחילת העונה שני אימונים ביום, או במילותיו: "מי שרוצה להיות כאן, יהיה מרוכז כל כולו רק בכדורגל". ביפו התלוצצו ואמרו ש"הוא רק הגיע וכבר עושה לנו הוצאות" כשדיברו על הדרישות של טיאר בכל הנוגע לאביזרי האימון. לאורך זמן, ההוצאות יביאו תוצאות.

 

טיאר. יפו מוכנה לשינוי

 

כדי להבין את גודל השינוי שיפו הולכת לעבור, נלך לתחילת העונה שחלפה, בה פגשה יפו את הפועל הרצליה של צחי טיאר למשחק אימון. "הם עשו לנו משולשים" נזכר אותו אוהד של יפו, "לא הבנו מאיפה הקבוצה הזו באה, אחרי המשחק מולם התחלנו לדאוג". איך יכול להיות שקבוצה, עם ממוצע גילאים 23.4, עשתה בית ספר לסוללת ה"כוכבים" שהנחית זדה? התשובה היא פשוטה: עבודה, והרבה.

 

יפו לא תתחיל להתאמן ב-1.8 כמו כולם. היא תתחיל שבועיים לפני, שני אימונים ביום, בדיקות מאמץ אחת לשבוע, אימוני כוח ומשחקי אימון אינטנסיביים וכשתתחיל הליגה, היא תהיה מאומנת, יעילה, חזקה ובכושר גבוה בהרבה משאר הקבוצות. לא בכדי הרצליה פירקה את ליגה א' צפון בתחילת העונה (למרות שטיאר התפטר) ולאחר מכן, כשהתחילו החלטורות, היא התרסקה. היא הגיעה מוכנה, חיפפה בהמשך, ואפילו לא העפילה לפלייאוף.

 

אור איטון. דוגמא קלאסית לשחקן שמתנהל כמו מקצוען

 

אחת הבעיות הגדולות של יפו לאורך השנים הייתה החוסן המנטאלי. אצל המאמן החדש לא יהיו שחקנים רכרוכיים, לא כאלה שיסיימו משחק בהפסד וימשיכו כאילו כלום לא קרה, הוא מגבש יחידה, עמה הוא צועד בטוב וברע, צעירה, אנרגטית, כשכל שחקן ייבחר בקפידה ולאחר שיענה על כל הקריטריונים שטיאר דורש, שאגב, אחד מהם הוא רמת אינטיליגנציה מסוימת, המאמן החדש אוהב שחקנים חכמים.

 

נכון, זה נשמע כאילו מגיע ליפו סוג של דיקטטור ויש גם רבים שמכנים אותו כך, אבל אלו בדרך כלל או שחקנים ממורמרים או עצלנים שמאשימים את כל העולם חוץ מאת עצמם. קחו לדוגמא שחקן כמו אור איטון, אותו שלף טיאר מהנוער של הפועל כפר סבא בגיל 20, נער צנום, שהפך לקפטן מוערך בגיל 22 בקבוצה בוגרת, כשחצי מקבוצות הליגה הלאומית רודפות אחריו. איטון הגיע לעבוד, הקשיב למאמנו, האזין לתדריכים, שמר על תזונה נכונה וניהל אורך חיים ספורטיבי. כאלה שחקנים טיאר אוהב, כאלה שחקנים יגיעו ליפו, והשחקנים האלה יובילו אותה להצלחות.

 

אוהדי יפו. הסבלנות תשתלם

 

האוהדים בוכים על כך שהשחקנים האהובים שלהם "נוטשים" וכל הליגה מפציצה בהחתמות ורק יפו "ישנה", אך אותם אוהדים יכולים להירגע, המאמן החדש עובד בשקט, וליפו תהיה קבוצה שתשחק כדורגל, כמו שהם תמיד רצו לראות, קבוצה שאת הפסדיה העונה יהיה ניתן לספור על יד אחת, שתקרא תיגר על העלייה, שתהיה לוחמת ומחויבת לסמל שעל החזה.

 

המאמן הבהיר לאילן אלפסי בשיחה הראשונה איתו שיש מצב שהקבוצה לא תעלה ליגה השנה, אין הוקוס פוקוס, תהיה קבוצה חדשה שצריכה להתגבש. אבל טיאר חתם על חוזה לשנתיים, התקופה שבדרך כלל הוא מעריך את הזמן הנדרש עבורו כדי לייצב את הסגל ולהביא אותו למצב אופטימלי. ביפו צריכים סבלנות, המועדון הזה כאן כדי להישאר, ואם יתנו למאמן את השקט, לא רחוק היום שהנסיכה הלבנה תשוב למקומות הראויים לה, בליגות המקצועניות של ישראל. פיזית, מנטאלית ומקצועית, היא כבר שם, עכשיו צריך רק לצבור נקודות.