אחד המשחקים המשמעותיים ביותר של ליגה א' צפון התנקז אתמול לדקה אחת, שכחו מכל המשחק, שכחו מהשליטה של הרצליה במרכז המגרש, מהשינויים המוזרים שעשה אסולין בהרכב ובסוף הסתברו כשינויים מצויינים, עזבו את החולשה שקטמון הראתה לאורך 94 דקות משחק שלהן חיכו האוהדים שלהם כל כך הרבה. שכחו ועזבו הכל, כי מרגע שאדם מזרחי קבר את הכדור ברשת והשווה את התוצאה, מתחיל המירוץ האמיתי. מה שהיה עד עכשיו היה מאבק גישושים והכנות מקדימות, המירוץ האמיתי לאליפות מתחיל עכשיו.

 

 

תומר אסולין, הכין את הקבוצה בצורה מצויינת. (צילום: רמי גרידיש)

 

המשחק הכי משמעותי לחניכיו של תומר אסולין, הוא לא המשחק נגד קטמון. המשחק הזה עבר, נגמר ואולי עוד ייזכר לעתיד, אבל הוא בהחלט לא המשחק הכי חשוב של הקבוצה. כי המשחק החשוב הוא בשבוע הבא, נגד אולגה. לא כי דווקא גבעת אולגה היא הסכנה הכי גדולה בליגה, אבל היא בהחלט קבוצה ביתית לא קלה, שעם מספיק מוטביציה תוכל לעשות צרות להרצליה, אבל גם זאת לא הסיבה.

הסיבה האמיתית שהמשחק בשבוע הבא כל - כך משמעותי היא בעקבות הפרצופים של שחקני הרצליה בסוף המשחק.

 

שחקני הרצליה בסיום, יצליחו לצאת מזה עד למשחק נגד אולגה? (צילום: רמי גרידיש)

 

זה היה אחד המשחקים הטובים שלהם העונה, אם לא הטוב שבהם. השחקנים בלבן פשוט ביטלו לחלוטין כל מה שהקישור וההתקפה של קטמון חשבו או ניסו לעשות. הם ירקו דם, נלחמו, הגיעו ראשונים לכל כדור, כיסו כל שחקן עוד לפני שהכדור הגיעו אליו וגרמו למשחק להיראות כאילו הם משחקים עם שני שחקנים יותר מקטמון. זה היה אחד המשחקים הטובים שלהם העונה והם התעלו ולרגעים שיחקו כדורגל מהנה, החזיקו בכדור מול קבוצה שנחשבת לקבוצה החזקה בליגה וגרמו להם להיראות לפרקים חסרי אונים אל מול הנעת הכדור והשליטה האבסולוטית במרכז המגרש. זה היה אחד המשחקים הטובים שלהם העונה, הם נתנו הכל ובכל זאת, לחדר ההלבשה הם ירדו רק לאחר שהתבססו דקות רבות בדשא של הרצליה.

 

שחקני הרצליה מודים לקהל. (צילום: רמי גרידיש)

 

דקות רבות שהם לא הצליחו לקום מהדשא ונעזרו במאמן ובעוזרו בכדי לקום, דקות רבות שהם לא האמינו איך הם פיספסו את ההזדמנות המצוינת הזאת לעלות למקום הראשון, לנצח את היריבה החזקה ביותר שלהם השנה ולצאת עם אמירה - אנחנו פה כדי לסיים במקום הראשון.

 

שחקני הרצליה חוגגים. האם נראה חגיגות כאלה גם בשבוע הבא? (צילום: רמי גרידיש)

 

השאלה הגדולה היא אם אותם שחקנים של הרצליה שהתבססו בדשא לאחר שריקת הסיום יצליחו לאסוף את עצמם ולשחק כל משחק בהבנה ששלוש נקודות באולגה שוות בדיוק כמו שלוש נקודות בקטמון, כי כמה שתגידו להם שזה אותו דבר, ההרגשה היא שונה. 

אם השחקנים של הרצליה יצליחו להתעלות על עצמם ולשכפל את התצוגה שהייתה אתמול, או אפילו חצי מהתצוגה הזאת, הם יהיו על הדרך הנכונה, מהמשחק האחרון הם צריכים לקחת את היכולת המעולה, את המלחמה על הכדורים ואת ההקרבה. אם הם יעשו זאת כבר במשחק באולגה, הם יוכלו להילחם עד הסוף, גם נגד נשר שעוד לא אמרה את המילה האחרונה. במידה ולא יצליחו, הפסד מול אולגה יכול ליצור כדור שלג. אם כן, אז כמו שאמרתי...

 

המירוץ לאליפות מתחיל עכשיו.