"אם לא הפציעות, הייתי נשאר לשחק כדורגל"

בגיל 32, עומר בוקסנבאום נאלץ לפרוש מכדורגל לאחר פציעה קשה. לאחר שבילה את רוב הקריירה עם הפועל רמת גן וזכה עימה בשני גביעים הוא מתפנה לסכם: "אני אוהב את המשחק ואת חיי הכדורגל", "החיבור שלי עם הפועל רמת גן, הוא משהו שלא ניתן להסביר במילים"

עומר החל את דרכו בהפועל רמת גן בגיל 5, וזכה לשחק בהרכב הבוגרים כבר בעונתו הראשונה בבוגרים. זו הייתה שנה מוצלחת במיוחד שהסתיימה בזכייה בגביע המדינה. הפועל רמת גן, הינה הקבוצה היחידה אי פעם מהליגה הלאומית שזוכה בגביע, עשר שנים מאוחר יותר הוא זכה איתם בשנית. עומר רשם שנים יפות גם בקבוצות אחרות כמו מכבי הרצליה, הפועל פתח תקווה, מכבי חיפה, ומכבי פתח תקווה, אבל בלב שלו זורם דם אורדוני אדום. הפועל רמת גן היא אהבת חייו, המקום בו התחיל וסיים את הקריירה.

 

עומר אתה ממש, נולדת במכתש.

"אנחנו משפחה שקשורה כולה להפועל רמת גן. אבא שלי, אבי, שיחק רק בהפועל רמת גן, היה השחקן היחיד ששיחק את כל הקריירה שלו בהפועל רמת גן, (300 הופעות). בנוסף, הוא גם אימן את הפועל רמת גן. אנחנו המשפחה היחידה בארץ ששלושת האחים (עומר, אלון ואיתי) והאבא שיחקו באותה קבוצה, במקום שהם גדלו. לגבי המכתש, זה אבידה מאוד גדולה. מקום שגדלתי בו, קשה לי לדבר עליו בלשון עבר, זה בית לכל דבר. המגרש הזה הוא הרבה יותר מעוד מגרש, יש בו משהו מאוד אותנטי, סקסי, יש במכתש תחושות מיוחדות".

 

תמיד יישאר אדום, עומר בוקסנבאום. (באדיבות אתר one)

 

נוצר חיבור מיוחד בינך לבין אלי כהן.

"במהלך הקריירה, אימנו אותי הרבה מאמנים מעולים: רוני לוי, דרור קשטן, פרדי דוד אבל עם אלי כהן החיבור היה הכי טוב. בהתחלה כשעליתי לבוגרים, לא היינו מחוברים יחדיו בזרם הנכון. לאחר זמן מה, זה השתפר ועשינו עונה יפה; מקום חמישי בלאומית וזכייה בגביע המדינה. בקדנציה השנייה שלו כבר היה קליק מיידי", מדגיש עומר. "הוא נתן לי ביטחון ששום מאמן לא נתן לי. שחקן כדורגל בלי ביטחון לא יכול לשחק בצורה שבה הוא יודע. הוא עשה איתי המון שיחות, ונתן לי את האמונה ואת הקרדיט שהייתי צריך. באמת שהגיע לו הזכייה הזאת בגביע, הוא המאמן הכי טוב שהיה לי ועד היום אנחנו בקשר טוב".

 

אחרי הזכייה בגביע ב-2003 עזבת את רמת גן, איך אתה מסכם את המשך הקריירה?

"יענקלה שחר ניסה בחגיגות גמר הגביע של רמת גן, להחתים אותי ועברתי למכבי חיפה- בדיוק התחלפו שם המאמנים בדמותו של רוני לוי. לוי החל לאמן והוא הביא עימו כמה שחקני נוער, כך יצא שלי היה הכי פחות דקות משחק. למרות זאת, לא ויתרתי על הצ'אנס ולא התייאשתי.  הייתי קם בבקרים בשש בבוקר להתאמן, כנראה שגם אני לא הייתי מספיק טוב מקצועית באותה נקודת זמן להתברג ב-11 של מכבי חיפה שכזכור זכתה באליפות באותה העונה. ג'ובאני רוסו ניסה לסדר לי ללכת להפועל באר שבע, זנדברג שכנע אותי להגיע להפועל פתח תקווה, ובדיעבד החלטתי נכון".

 

עומר בוקסנאום, חווה רגעים מאושרים בהפועל רמת גן. (באדיבות אתר one)

 

למרות זאת, ירדת ליגה בעונה השנייה עם מכבי הרצליה.

"כן נכון, זכיתי להתאמן תחת דרור קשטן, וגם זכינו בגביע הטוטו אבל הגיע מאמן חדש (אייל לחמן) שרצה לבנות על צעירים ולשנות קצת. עברתי למכבי הרצליה, התאמנתי תחת פרדי דוד, עשיתי את העונה הכי טובה שלי מספרית: 18 שערים, 12 בליגה, 6 בגביע הטוטו, הייתי בנבחרת העונה של ידיעות ומעריב. לצערי, בעונה השנייה ירדנו ליגה. שם, עברתי למכבי פתח תקווה שם פחות התחברתי, הפועל רמת גן עלתה ליגה, וזה קרץ לי לחזור".

 

עם הפועל ר"ג, עברת לא מעט טלטלות בקריירה, היה שווה? 

"בוודאי. למרות שירדנו ליגה, שמחתי נורא על הזכייה. בגביע הראשון זכיתי ממש בתחילת הקריירה שלי, ובמהלך השנים למדתי להעריך תארים ולהבין כמה קשה אתה צריך לעבוד בשבילם. בנוסף, הבקעתי שער בגמר לכן הגביע הזה שהגיע בשלהי הקריירה היה יותר מרגש עבורי. כמובן שהעובדה שאלי כהן היה המאמן הוסיפה לכך".

 

עומר בוקסנבאום, חוגג את הזכייה בגביע המדינה. (באדיבות אתר one)

 

המשכת עם רמת גן בליגה הלאומית, אבל אז באה הפציעה שסיימה לך את הקריירה. 

"בתחילת העונה שעברה (2013-14) עשיתי תאונת דרכים. חזרתי לשחק רק במחזור השביעי. לצערי, בדקה השמינית במשחק בכפר סבא, קרעתי את הרצועה הצולבת. זה היה נוראי, תוך דקה הבנתי כמה זה חמור ורציני ובתוך תוכי ניסיתי לשכנע את עצמי שיהיה בסדר וזה יעבור. אם לא הפציעות בגוף הייתי נשאר לשחק כדורגל, נהניתי והערכתי כל שנייה על הדשא. קשה לי גם היום, ללא התחושה והמגע של הרגל עם הכדור".

 

קריירת הכדורגלן מאחורייך, לאן פניך מועדות כעת?

"כרגע אני בהנהלת הפועל רמת גן, ובשנה הבאה אני אקבל תפקיד מקצועי- בימים הקרובים אגבש החלטה מה זה יהיה, אולי מנהל מקצועי של המועדון, מה שבטוח אני אשאר בכדורגל. אני אוהב את המשחק ואת חיי הכדורגל. עבדתי קשה מאוד ונהניתי, היו רגעים לא פשוטים והרבה רגעים מאושרים. מועדון הפועל רמת גן, חשוב לי מאוד. זה מועדון שיקר לליבי ואהוב עליי כי אפשר לומר שגדלתי לתוכו. החיבור שלי עם הפועל רמת גן, הוא משהו שלא ניתן להסביר במילים. אפילו בספר מחזור שלי בכיתה ח' כתבו: "את הפועל רמת גן הוא אוהב ובבוגרים הוא עוד ישתלב" ומסתבר שהם צדקו. בהחלט יש סיכוי שיום אחד אאמן, אני רוצה ללמוד את זה אבל זה יקח זמן. זה אתגר גדול כרגע עבורי".

 

מה דעתך על השחקן הישראלי?

"בניגוד למה שחושבים, השחקן הישראלי מאוד חרוץ, משקיען, ואני חושב שנוצר לשחקן הישראלי תדמית לא נכונה. שיחקתי עם הרבה שחקנים זרים, חלקם עישנו ובילו מלא. זה לא עשה אותם פחות טובים. הרוב הגדול בישראל הוא של שחקנים משקיענים, חרוצים שרוצים ומשתדלים לעשות את הטוב ביותר ולהיות הטובים ביותר".

 

שלושת השחקנים הכי טובים ששיחקת איתם בקריירה?

"שאלה קשה. שיחקתי עם הרבה שחקנים גדולים: רוסו, קטן, בנאדו, באדיר. אני אלך על מיכאל זנדברג, עידן טל ועומר דמארי".

 

מה היה הרגע הכי מבאס בקריירה?

"ירידת ליגה עם הפועל רמת גן ב2012-13".

 

מה היה הרגע הכי מרגש?

"הזכייה בגביע השני עם הפועל רמת גן עשרה ימים אחרי שירדנו ליגה".

 

סיפור פיקנטי על הפועל רמת גן?

"לפני החצי גמר של הגביע הראשון עם מכבי תל אביב, בחימום, אמרתי לתמיר בן עמי שאם נפסיד נצא היום לבלות ונתענג על ההישג ונרגיש שעשינו את שלנו בכבוד. בסוף ניצחנו 2-1".

 

שיהיה בהצלחה!