מה קורה אלירן? מה שלום הקבוצה? איך אתם מתמודדים עם מאבקי הירידה?
"אני בסדר גמור, עכשיו חזרתי מהאימון של הקבוצה בכרמיאל, המאמן שלנו עזב לפני שבוע וחצי ועכשיו אנחנו עם שני מאמנים חדשים, "קיצי" (צביקה דונט) ואילן סוויסה, שהוא מאמן שחקן, בינתיים שיחקנו תחת שניהם משחק אחד וניצחנו" (2-3 את א. א. פאחם)".
איך זה עובד לכם באימונים עם שני המאמנים?
"איתי מרדכי שעזב, הוא מאמן משכמו ומעלה וזה חבל שהוא עזב אבל זה המצב ואנחנו ביחד, קיצי ואילן לא יתנו לקבוצה להתפרק ואנחנו השחקנים נותנים יותר מעצמנו כדי שהכל ידפוק ושהמועדון הזה ישאר בליגה, זה הרצון המשותף של כולם וזה מה שמוסיף לנו עוד כוח לקבוצה".
אלירן עקיבא, לא מוותר ונלחם עד הסוף. (לילך וייס)
בשנה שעברה, הגעתם למאבקי העלייה לליגה הלאומית והשנה אתם במאבקי הישרדות, איך אתה מסביר את זה?
"אני לא התחלתי את העונה הנוכחית בקבוצה אז אני לא יכול לדעת בוודאות, אבל אני ממה שנראה לי פשוט עזבו מספר שחקנים משמעותיים דוגמת עדי אלישע, אסף פחימה, אייל בראזני, והחליפו מאמן, אז כנראה שאלו שינויים שהשפיעו".
מה קרה שעזבת את מג'דל כרום וחזרת לכרמיאל-צפת?
"פתחתי את העונה במג'דל כרום, הכל הלך חלק היינו קבוצה טובה, עשינו כמה נצחונות יפים והיינו בצמרת, עד שיום בהיר אחד היו"ר בא אלינו, לשחקני הרכש, והודיע שאין יותר כסף וצריך לקצץ לנו בשכר, לא הסכמתי ועזבתי. זה היה ברור לי שאני חוזר לכרמיאל-צפת, רציתי לחזור רק לפה, פה זה המשפחה שלי".
שיחקת רק בקבוצות צפוניות: כרמיאל-צפת, אסי גלבוע, עירוני טבריה, מג'דל כרום, עירוני קרית שמונה, איפה הכי נהנית לשחק?
"בכרמיאל-צפת כמובן, זה הבית שלי, ואם לא פה אז בטבריה, איפה שיש הרבה קהל זה תמיד מוסיף".
לאן אתה רואה את הקריירה שלך ממשיכה בעתיד?
"אני עוד לא חושב על כלום מעבר לעונה הזאת. רוצה לסיים את העונה הזאת, להישאר בליגה בעזרת השם ואחר כך אחשוב על העונה הבאה".
מה עם להבקיע איזה גול? אולי מחר נגד בית שאן?
"(צוחק) בשבת האחרונה כמעט הבקעתי, אני שומר את השערים למשחקים המכריעים. בית שאן בחוץ זה משחק מאוד קשה, אבל אני סומך עלינו שניתן פייט ונצא משם עם ניצחון".
אחיך גם כדורגלן ואפילו שיחקת נגדו, איך זה היה?
"באמת שיחקתי נגדו פעם אחת בקריירה כשהוא היה בטבריה ואני בכרמיאל ואנחנו ניצחנו 0-1. זה קצת מוזר לשחק נגד אח שלך אבל במגרש אין אחים ואין חברים, התרגשתי מאוד לפני, אבל על המגרש כבר שכחתי מזה".
אתה לא מסתפק רק בכדורגל כמקור ההכנסה היחיד שלך, ספר לי על העבודות הנוספות שלך.
"יש לי סדר יום עמוס, אני קם ב3:30 בבוקר, הולך לעבודה הראשונה, פינוי אשפה, אני עובד בזה כבר ארבע שנים, מסיים בשבע בבוקר, מגיע הביתה אוכל, מתקלח, מתלבש ויוצא לעבודה השנייה שלי במגרש מכוניות בקרית שמונה. אני עובד שם משמונה עד שתיים, מגיע הביתה, נח איזה שעה, אוכל ונוסע לאימון בכרמיאל. היום שלי נגמר בשמונה בערב".
אז אתה עובד בשתי עבודות, משחק כדורגל ובנוסף לזה אתה כמובן נשוי עם ילדה.
"כן. אני אוהב את העבודות שלי ואין לי בעיה לעבוד קשה. המאמן והיו"ר מקבלים את זה. אני בא לאימון בצהריים ואני רעב למשחק, אני לא עייף, זה לא משפיע עליי, אני אוהב את המשחק כל כך שאני לא מרגיש עייפות, אני בא למגרש ואני "אוכל" את הדשא, לא מפריע לי כלום, אף אחד לא מרגיש שאני אחרי יום עבודה. יש לי גם חופש בימי שלישי ובשבת כשאין משחקים. בשישי, ביום של משחק, אני גם לא עובד".
