ביום שלישי הקרוב יגיעו עירוני נשר ובית"ר כפ"ס למשחק גמר המחוזות, שבו יישחקו 90 (או 120) דקות שבסופן אחת מהן תיקח את הכרטיס הנכסף לשני המפגשים הפיקנטיים מול קבוצה מהליגה הלאומית, על הזכות לשחק בליגה השנייה בעונה הבאה.

שתי הקבוצות האלה הגיעו למעמד הנכסף בצדק, עם דרך ארוכה ועונה מתישה, עבור אחת מהן המעמד די חדש, עבור השנייה מדובר בכמעט דרך קבע, לבטח בפלייאוף. מי תנצח? קשה לנבא, אבל אפשר בהחלט לדבר על הדרך של כל אחת מהן.

 

בית"ר כפ"ס כבר שנים נחשב למועדון צמרת בליגה א', כזה שבכל עונה מגיע לפלייאוף, תמיד הקבוצה הזו שיחקה כדורגל חיובי והתקפי, שמרה על גיבוש ועל אחדות בין השחקנים, והתוצאות באות, ועוד איך. קבוצה שבה משחקים יוני רביבו, אלעד כהן, חי אטיאס, ליעד ברקוביץ', אסף רז, אלעד שיק, דוס סנטוס ורועי הררי, לא יכולה להיות להיות קבוצה רעה, ובקלות יכולה להגיע גם לגמר הפלייאוף, כפי שעשתה השנה.

 

יש משהו בשקט של בית"ר כפ"ס, שמצליח להוביל להצלחות הללו פעם אחר פעם. משהו באחווה בין השחקנים וההנהלה, משהו קסום שיכול להסתיים העונה בעלייה לליגה הלאומית, כי אני לא רואה את טבריה או נצרת עילית עוצרת אותם – אולי עירוני נשר.

 

שחקני כפ"ס. סיפור הצלחה

 

כפר סבא מצליחה היכן שאחרות כושלות כי היא פשוט לא מלחיצה את עצמה. בחדרי חדרים כולם רוצים הצלחות, אך יש כאלה שעבורם מדובר בעניין של חיים ומוות (שעריים, יפו) אצל כפר סבא, ההצלחות מתקבלות באהבה, כמו גם הכשלונות, ולכן הקבוצה הזו תמשיך להיות בצמרת ליגה א' עוד שנים רבות, אם היא תישאר בליגה הזו ולא תברח ללאומית.

 

אחד המאמנים המצליחים ביותר בליגות הנמוכות בשנים האחרונות הוא מאמן עירוני נשר, ברוך סער. לאחר שהעלה את הקבוצה הצנועה מפרברי חיפה לליגה א', הצליח סער לבנות סביבו תלכיד מצוין שהוביל את נשר עד לגמר המחוזות, והיא לא מתכוונת לעצור שם.

 

מלבד הידע בכדורגל והיכולת להעביר לשחקנים בדיוק מה הוא רוצה מהם, יש לסער תכונות אנושיות מדהימות, שקונות שחקנים, תכונות שגורמות להם לשחק עבורו ועבור המועדון.

 

ברוך סער. מכלול נהדר שיוביל אותו לטופ (אדיר נמרוד כץ)

 

אם תעברו שחקן אחר שחקן בעירוני נשר ותשאלו אותו מה הסיבה שהוא הגיע למועדון, סביר להניח שהרוב המוחלט יגיד "הרבה סיבות, אבל קודם כל בגלל ברוך סער". יש משהו במאמן הזה, שאיש עוד לא הצליח לפענח. הוא לא ה"אבא" של השחקנים, והוא ממש לא הרס"ר, הוא בין לבין, וכשמוסיפים לזה את הידע, הרצון התמידי ללמוד, השמירה על השחקנים מפני התקשורת בכפפות של משי, הרגישות לכל פרט בקבוצה, המקצוענות וכן, גם את ההתמכרות לגלישת גלים והשמירה על רוח צעירה ורעננה, הופכות את ברוך סער לאחת ההבטחות הגדולות של הכדורגל.

 

מי יודע, אולי הוא יעשה תיקון השנה, כשבעונה שבה המועדון האחרון שכמעט הוביל ללאומית, אסי גלבוע, ירד לליגה הרביעית, סער יעשה את קפיצת המדרגה ויעלה ללאומית. ימים יגידו.

כמה אכזרי הוא הפלייאוף. קבוצה יכולה לתת עונה ענקית, לקחת כמות נקודות שבכל שנה אחרת הייתה מספיקה לעליית ליגה, ולבסוף היא תודח בצורה הכי קשה שיש, בפנדלים.

 

כמה אכזרי הוא הפלייאוף, שקבוצה שנמצאת במומנטום אדיר פוגשת קבוצה ששחקנים "רק רוצים ליהנות", ולבסוף נכנעת לה 2:0, ועוד בבית.

 

שחקני שעריים. אחרי ששמרו כוחות, יכולים לנוח

 

בשעריים "שמרו כוחות" לקראת המשחק הגורלי מול כפר סבא, וזה ניכר בהחלט על שחקני הקבוצה, שבאמת השקיעו המון ורצו הרבה במשחק, בעיקר כשהם רדפו אחרי בית"ר כפ"ס שהחזיקה בכדור ב-70% מהזמן. כל ההתבכיינות הזו על האדום שאסף רז היה אמור לקבל (ובצדק) היא מיותרת, שכן שעריים צריכה לשאול את עצמה מדוע היא לא הצליחה לנצח את הקבוצה הזו אפילו פעם אחת העונה, ולא למה כפר סבא לא קיבלה אדום אחרי ששעריים לא הייתה במשחק בכלל – מדובר בתירוצים בלבד.

 

ונס ציונה? בעונה הבאה, כששי מאור יבנה את הקבוצה, סביר להניח שיהיו שם שחקנים שונים לחלוטין, ללא אף שחקן "פרווה", שכרגע נס ציונה מלאה בהם, שייקחו את המועדון הזה למאבקי צמרת ראויים ואולי אף לחזרה לליגה הלאומית, שם מקומו. 

 

מוריס אוזן הוא מאמן מצוין, שהוכיח את יכולותיו בשתי העונות האחרונות. על אבי מלכה, תום דן, שלומי מראד, עומר בוארון וחבריהם, אין מה לדבר, כולנו יודעים באיזה חומר אנושי נדיר ובאיזה שחקני כדורגל נהדרים מדובר.

 

אבל המועדון הזה, על כל מכלולו, כולל חלק מהקהל הביזיוני, לא ראוי לחזור למרכז הבמה של הכדורגל הישראלי. החל ממשחק השרוכים ועד ליום זה, בית שאן אולי יכולה לחלום בגדול, להאמין, לשמוח, אבל עד שאוהדיה לא ישנו גישה, הם לא יהיו ראויים להעפיל ללאומית.

 

אוהדי בית שאן. קודם תלמדו איך להתנהג - אח"כ תדברו על עליית ליגה (אדיר נמרוד כץ)

 

להביט בסרטונים שהגיעו השבוע מבית שאן גורמת לך לרצות להקיא. כשאתה שואל את אותם אוהדים "למה אתם מקללים ויורקים?" הם מקללים אותך בחזרה, בלי לבחול באמצעים. נכון, סביר להניח שלא כל הקהל של בית שאן הוא כזה, אבל הייתה שם כמות רצינית של אנשים, שעומדים מאחורי הקבוצה.

 

הייתה לבית שאן עונה מופלאה, שכמעט והסתיימה בגמר המחוזות ואולי אף בעלייה לליגה הלאומית, אך המראות במשחק מול עירוני נשר נתנו לנו תזכורת בדיוק למה המועדון הזה נמצא איפה שהוא נמצא – וככל הנראה לנצח יישאר שם.

מה שההצלחה עושה לאנשים. הסינוור בעייני אוהדי מרמורק כשראו את משה סולימנוב כובש את שני השערים לרשתה של נס ציונה, הייתה על סף המבחילה, שלא נאמר הפתטית.

 

זה שהקבוצה מצליחה, לא אומר שצריך לזנוח את המטרה (המקודשת יש לציין) שהקבוצה תעבור שינוי מהותי בהנהלה ושאולי סוף סוף הפועל מרמורק תפתח את דלתות האיצטוני למשקיעים גדולים שיכולים לקחת את הקבוצה הזו לימים יפים יותר, ימים שראויים לקהל שלה.

 

אוהדי מרמורק. התקפלו? (אביחי חיים)

 

אלא שאוהדי הקבוצה זנחו את המטרה, קפצו על הגדרות, עודדו ועודדו, והניפו שלטים, שלא יעזרו להם להשיג את מה שהם באמת רוצים. בעצם, הם כבר בעצמם לא זוכרים מה זה. כל שנותר הוא להרים לחיים לאחר עונה גדולה, ולעוד 40 שנה עם חנן עדני היקר, מלך השכונה.

מכבי קביליו יפו נמצאת דרך קבע בחבורת הצמרת של ליגה א' דרום, ושל ליגה ב' וליגה ג' לפני כן, היא עוד לא חוותה מאבקי תחתית ראויים, מאבקים שבהם אתה פתאום תופס שאתה כבר לא יודע אם יש על מי לסמוך, מרגיש את התחושות שכולם נגדך, החששות היומיומיות מקיומו של המועדון, הפחד שלא תצליח לשוב לליגה א', הפחד שהמשקיעים ייברחו, המשקולות ברגליים, הכל מתנקז לצמד המילים: מאבקי תחתית.

 

כמו שאני מכיר את קברניטי המועדון מיפו, הם יעשו את הכל כדי שעונה כזו לא תחזור שוב, ונראה כי דווקא מהמצב הזה, שבו הקבוצה פשוט הפכה לשק החבטות של הליגה, יפו יכולה לצאת חזקה יותר, ומפחידה הרבה יותר.

 

שחקני יפו חוגגים. 90% לא ילבשו יותר את מדי הקבוצה (אביחי חיים)

 

מדובר במועדון חשוב מאוד בנוף הכדורגל הישראלי, עם היסטוריה ואוהדים רבים, שיכול להוסיף המון צבע לליגות העליונות, והגיע הזמן שהוא גם יגיע לשם. ליבי עם קריית אונו הסימפטית, שעשתה דרך מופלאה אל עבר המשחק הנכסף מול יפו, אך לא השכילה לעשות זאת, אולי בשנה הבאה.

 

בכל העונה החולפת כתבתי על שחקני יפו, כמה שהם לא מתאימים ולא ראויים ללבוש את החולצה. אוהדי המועדון יזמו, ביחד עם מספר שחקנים יחידי סגולה, הרצאות על ההיסטוריה של המועדון, ולמעשה הסבירו למי שלא ידע, לאן הוא הגיע, ומה הקבוצה הזו עבור האוהדים וכל מי שיפו יקרה לו. נעשתה עבודה מנטלית מאחורי הקלעים שלא הייתה מביישת יחידה צבאית וגם אם לא הלך, בסוף המטרה הושגה: יפו נשארה בליגה, בתקווה לעתיד לבן יותר.