חודשיים לפני שהסתיימה הליגה, אורן בן לוי כבר קיבל את הבשורה, או יותר נכון, ההמלצה, שעדיף שלא יישחק יותר כדורגל. בגיל 30, עם תחושה שהוא יכול לתת עוד שש שנים לפחות, בן לוי נאלץ לפרוש בגלל פציעה בגב.

 

היום הוא מרגיש נכון לדבר על זה, על ההחלטות הקשות והמשברים. "להגיד שהתבאסתי זה בלשון המעטה. זאת ההחלטה הכי קשה שקיבלתי בחיים".

 

כל השיחה הזו התחילה מכך שהפניתי לעברו של אורן שאלה, היכן יישחק בעונה הבאה, זה שבר אותו. "תשמע, עכשיו כששאלת אותי איפה אני בשנה הבאה באתי לכתוב לך שאני בודק אופציות, כי בתת מודע אני עדיין מרגיש פעיל ובשלב הזה אני כבר מתחיל בדיבורים עם קבוצות בדרך כלל. איזו הרגשה עצובה זו לדעת שסיימת עם הכדורגל".

 

"פתאום הבנתי שאחרי 22 שנים לא אשחק יותר כדורגל"

 

"לא נגעתי בכדור ולא עשיתי ריצה קצרה מהרגע שפרשתי", אומר אורן בכאב, ומספר על המקרה: "היה איזה שבוע באימונים שהתחילו לי כאבים בגב, חשבתי שזה איזה כאב שיבוא ויילך אבל זה נמשך לתקופה של חודש רצוף. הלכתי לבדוק את זה, שלחו אותי לסיטי והתגלה לי בלט דיסק. מהרגע שקיבלתי את ההודעה הבנתי שזהו, אחרי 22 שנים אני עם כדורגל סיימתי ומהיום אחרי העבודה שמסתיימת בחמש אני נוסע הביתה ולא לאימון".

 

למי סיפרת קודם? אפשר לעכל בכלל דבר כזה?

"קודם כל סיפרתי למשפחה. היה לי קשה לעכל את זה אבל לא הייתה לי ברירה כי ראיתי את הבריאות שלי לפני הכל".

 

אורן בן לוי במדי מרמורק. "חשבתי שזה כאב שיחלוף מהר" (רפי נחמיאס)

 

זה קצת מוזר לשאול אותך את השאלה הזו בגיל 30, אבל מה הרגע הכי יפה שלך בקריירה? ומה הרגע שתרצה לשכוח?

"האמת שאני לא יודע להצביע על אחד ספציפי כי היו לי כמה רגעים יפים כמו עליית ליגה עם יפו והניצחון על קרית שמונה שהביאה לנו את העלייה לשמינית גמר ומפגש נגד הפועל ת״א שאז היו עם ורמוט שכטר וערן זהבי, ואת המשחק גביע עם כפר קאסם נגד הפועל ירושלים שיחקתי  25 דקות בתור שוער ולא ספגתי".

 

"האמת שלא היו לי רגעים עצובים. הייתה לי קריירה צנועה ותחרותית. אמנם לא כבשתי פסגות ברמות הגבוהות אבל בליגה א תמיד הייתי בקבוצות שבאותו שנה הן נאבקו בצמרת העליונה, מקווה שיזכרו אותי לטובה".