במשך שנים רבות הוא נחשב לחלוץ הסופה של הפועל מגדל העמק וקבוצות נוספות בצפון, שחקן שקרע רשתות במדי הקבוצות בהן שיחק, חלוץ שזכה להערכה רבה בליגות הנמוכות, אבל רק מעטים יודעים שאבי כהן, בן 42, תושב מגדל העמק ואב לשלושה ילדים, עבר במהלך שני אסונות בהם ניצלו חייו בנס.
"כנראה שאלוהים אוהב אותי", אמר השבוע בחיוך, "אחרת אין לי הסבר למה יצאתי בחיים אחרי שתי תאונות קשות כאלה". מיותר לציין שהוא לא שכח להגיע לבית הכנסת, ולהודות ליושב במרומים על כך שהציל את חייו.
בשנת 2000 עבד אבי כהן לפרנסתו כמציל במועצה המקומית רמת ישי, שם אף שימש במשך מספר שנים כיושב ראש ועד העובדים. באחד הימים, בהיותו בבריכה, התפוצץ בלון גז. הוא נכווה קשות בכל חלקי גופו, והובהל במצב קשה לבית החולים רמב"ם בחיפה, שם הצילו הרופאים את חייו. הוא שהה בבית החולים כחודש, עד אשר יצא לשיקום.
אבי כהן לאחר התאונה השנייה,קיבל פעמיים את החיים במתנה.
"דיברתי עם המציל השני, שתינו קפה, עוד בוקר שגרתי", משחזר כהן, הלכתי לכיוון המזנון, לפתע שמעתי פיצוץ, בום אדיר. חשבתי שזה אירוע חבלני. עפתי חמישה מטר באוויר. התברר שבעל המזנון השאיר גז דלוק, והיה קצר חשמלי שגרם לפיצוץ".
אבי כהן ממשיך ומתאר: "בבית החולים הייתי בהלם. לא הבנתי מה קרה לי. הייתי שרוף בכל חלקי גופי. היו לי כווית מדרגה 2. עברתי החלמה ארוכה וכואבת, אבל בעזרת המון כוח רצון חזרתי לעצמי והחלמתי".
שלוש שנים חלפו, ובשנת 2003 עבר אבי כהן אסון נוסף. כהן עבד כאחראי על קו חלוקת עיתונים באזור הצפון. בשעה 2:00 בלילה, אחרי יום עבודה עמוס, נרדם ככל הנראה על ההגה, ובצומת יגור נכנס מאחור במשאית סמיטריילר. לא רק שנכנס, אלא חצי מהרכב בו נהג היה מתחת לסמיטריילר, ללמדכם עד כמה הפגיעה הייתה קשה. בוחני תנועה של המשטרה, שהגיעו למקום, לא האמינו כאשר סיפרו להם שהנהג נשאר בחיים. כהן הובהל לבית החולים רמב"ם, שם אושפז במשך כחודש וחצי.
אבי כהן: "כנראה שנרדמתי על ההגה. אני פשוט לא זוכר כלום מהתאונה. הגעתי לבית החולים במצב קשה, עם שברים בכל חלקי גופי, עברתי החלמה לא פשוטה, אבל תודה לאל יצאתי גם מזה".
-שאלת פעם את עצמך למה זה קורה דווקא לך?
"אני חושב שהדברים מכוונים מלמעלה. זה היה אולי סימן לעורר אותי ממשהו, לתת לי סימן. אני חושב שכל אדם הגורל שלו כתוב מלמעלה, אני רק יכול להודות לאל שיצאתי מזה בחיים. לי היה כתוב שאעבור שני מקרים כאלה קשים ואצא מהם בחיים. מי שמכיר את הסיפור יודע שקרה לי נס ולא מבין איך יצאתי מזה בחיים. אני אומר שכנראה שאלוהים אוהב אותי. כנראה שעשיתי מספיק מעשים טובים שעמדו לזכותי. לחזור לתפקד רגיל אחרי שני מקרים קשים כאלה זה לא דבר של מה בכך, ולכן אני מודה כל בוקר לבורא עולם".
פספוס? פספוס אדיר!
כהו שיחק במהלך הקריירה שלו בהפועל ובבית"ר מגדל העמק, הפועל כפר כנא, מכבי עפולה, נצרת עילית, נחף, ובקבוצות נוספות. למרות שהיה מהיר וכשרוני, וכבש שערים רבים, הוא לא הצליח לפרוץ מעבר לליגות הנמוכות.
-אתה מרגיש פספוס שלא הגעת לליגה הראשונה?
"פספוס? פספוס אדיר. עד היום אנשים עוצרים אותי ברחוב ושואלים אותי איך לא הגעתי לקבוצה גדולה. אני חושב שעם היכול והכישרון שהיו לי, הייתי חייב לשחק בקבוצה גדולה, ומי שמכיר אותי יודע שאני לא שחצן. עד היום אני לא מבין למה קבוצה גדולה לא לקחה אותי".
-אז מה השתבש?
"אז היה קשה לשחקן מהפריפריה לפרוץ. היום יש הרבה יותר אופציות לשחקנים צעירים. אז הייתה רק מכבי חיפה מהצפון, בשנים האחרונות יש את הפועל עכו, סכנין, הפועל חיפה, נצרת עילית, בית שאן, אחי נצרת, שכולן היו בליגת העל. כל אלו הן אופציות לשחק בליגה הראשונה שלא היו בזמני. אז גם היית צריך קשרים כדי להגיע רחוק, ולי לא היו קשרים. אני גאה במה שעשיתי עד היום בחיים שלי, הצלחתי בכל דבר, בכל תחום שנגעתי בו, רק בנושא הכדורגל לא מיציתי את הפוטנציאל שהיה לי, ואין ספק שזה מציק לי עד עצם היום הזה".
אבי כהן לאחר התאונה הראשונה.
כהן, כיום בעל עסק להסעות במגדל העמק, מגדל דור המשך, ומלווה את הקריירה של בנו לידור, חלוץ הפועל נצרת עילית, שהתגייס לפני כשנה לשרות צבאי סדיר, וכבר הספיק לעבור חוויה לא נעימה בדמות קרע ברצועה הצולבת, בעקבות פציעה במהלך משחק ליגה של קבוצת הנוער של נצרת עילית. בימים אלו נמצא כהן ג'וניור בשלבי הסיום של השיקום, בתקווה לחזור בהקדם האפשרי למגרשים. "הוא בחור צעיר, חזק, אני מאמין בו. תוך חודש הוא חוזר לשחק. יש לו כשרון עצום ומהירות, הוא יגיע רחוק".
כמו כן הוא מלווה את הקריירה של שני בניו הצעירים, יותם, 16.5, ורון, 11.5, המשחקים במחלקת הנוער של מכבי חיפה.
-אז אולי דרך הבנים שלך תגשים את החלום להגיע לליגת העל?
"אני משקיע המון בקריירה שלהם, כסף, ריצות, תמיכה, הכל כדי שלא יעשו את הטעות שלי. אני מסביר להם שהיום החשיפה אדירה, יש להם מספיק במות לשאוף אליהם, רק אם ישקיעו ויהיו טובים. אני רוצה שהילדים שלי יגיעו הכי רחוק שאפשר, ואם הם יהיו שם, עבורי זה יהיה כאילו אני הגעתי לשם. זו תהיה שמחה אדירה עבורי אם הם יעשו את מה שאני לא עשיתי".
