לא צריך לנסוע לאיצטדיון טדי או בלומפילד כדי להינות מחווית צפייה במגרשי הכדורגל.המתקנים בליגות הנמוכות,לא בהכרח חייבים להיות ברמה הגבוהה ביותר,אך בכל זאת אפשר לצפות בשנת 2011,שמגרש כדורגל והיציעים מסביב יהיו ברמה סבירה ונעימה לאוהדי המשחק.איצטדיונם של עירוני נשר,הפועל עפולה,קריית מלאכי,אום אל פאחם ואפילו קריית אתא,הם ברמה טובה יחסית למגרשי הקבוצות מהרמות הגבוהות ומחזה נדיר ביותר בליגות הנמוכות.רוב המתקנים בליגות הנמוכות הם פשוט בושה וחרפה לענף.ממש זילזול בשחקני ואוהדי הכדורגל.
המגרש בכפר קנא מעורר בחילה רק מלהיסתכל על התמונה.
גם בליגה א' דרום ובמיוחד בליגה א' צפון,רמת המגרשים כל כך ירודה שלפעמים במהלך המשחק נדמה לך שאתה בכלל צופה בענף אחר,שלא לדבר על ליגות ב' שם המגרשים מסוכנים גם לפרות.הדרישה הקפדנית של ההתאחדות לכדורגל,כלפי איצטדיונים היא נכונה ומבורכת,אך לא ברור כיצד עדיין מאושרים מגרשים כל כך מסוכנים,שפוגעים באיכות המשחק,אין תנאים מינימלים לאוהדים המגיעם לצפות במשחק ובנוסף גם בריאות השחקנים עומדת על הפרק.מגרשה של מכבי צור שלום הוא אחד כזה.גם במעלות,ערד,כפר כנא,השקמה,דליית אל כרמל ועוד מגרשים שונים ומשונים,התנאים של השחקנים והאוהדים כאחד,מחפירים ביותר.כמובן שבתחילת העונה ההתאחדות עושה שרירים ומגרשים אלה אינם מאושרים,אך לפתע אחרי שסגרו איזה פרצה בגדר והוסיפו שלט כזה או אחר,המסמן יציאה או אזהרה כלשהי בתחומי המגרש,מקבלות הקבוצות אישור לחזור ולארח בביתם.
הטריבונה בערד, מרבית מהצופים חזרו לביתם ומרחו משחת וולטרן על הגב. (צילום: רועי אסרף).
האמת שאותנו אוהדי הכדורגל לא ממש מעניין נהלי הועדה הקובעת איזה מגרש יאושר ואיזה יפסל,אנחנו רוצים לראות שני דברים משופרים משמעותית.האחד כמובן,זהו כר הדשא.יכולתם האמיתית של השחקנים ואיכות המשחק באופן כללי,משתפרים מקצה לקצה בזכות תנאי מגרש הולמים.הקהל נהנה לראות ירוק מול העיניים ולא מגרש יבש מלא בקרחות עלובות,הגורמות לעייפות בלתי ניתנת להסברה רק מלהתבונן במגרש הרעוע.גם עניין היציעים הוא בעל חשיבות וטריבונות בטון ישנות,ממש לא מתאימות לשנות האלפיים.
המגרש בכפר קרע. מעייף רק מלהיסתכל על המשטח היבש. (צילום: מורן פחמאווי).
ישנם משחקים שישיבה בטריבונה,פורצת את כל הדיסקים האפשריים ובחזרתך לביתך,בפעולה ראשונה אתה מחפש את השפורפרת של משחת שיכוך כאבי הגב,וולטרן.זוהי ממש בדיחה עצובה,אבל זוהי האמת לאמיתה.אחת מהצעות היעול הן,שקבוצות אשר הערך הספורטיבי חשוב להם,ימצאו מגרשים חלופיים הולמים ויסכימו לשחק מחוץ לביתם עם כל הצער שבדבר.גם השחקנים וגם האוהדים רוצים להינות מכדורגל גם על חשבון ביתיות.בני יהודה היא דוגמא מעולה,מועדון בעל סדר גודל בינארצי,שראשי הקבוצה החילטו בצעד אמיץ לעזוב את מגרשה הביתי משכונת התקווה לבלומפילד,לטובת השחקנים והאוהדים ולמען מטרה אחת פשוטה.תנאים.אם קבוצות מתעקשות להמשיך לשחק בביתן ולממש את יתרון הביתיות,אנא,תנו לנו אוהדי הכדורגל את התנאים האלמנטריים,לצפייה נורמלית של המשחק.שפרו משטחים ושדרגו יציעים לקראת העונה הקרובה.שיפוץ נעים.
אלי בן חמו מסמן לכולם שהמגרש בנשר מספר אחד בליגות הנמוכות.(צילום: יגאל פרץ).
