שיחקתי אז במחוז צפון, בשורות קבוצה ערבית בשם איכסל (כן שיחקתי בהרבה כפרים, אבל זה נושא לטור אחר). הייתי מלך השערים של הקבוצה, עם סביבות 25 שערים, למיטב זכרוני, והיינו קבוצה מאוד חזקה. הגענו למשחק הפלייאוף מול מכבי תמרה מליגה א', שהייתה במקום ה-13. הם נחשבו לקבוצה די חלשה ואנחנו היינו במומנטום ונחשבנו לקבוצה חזקה. המשחק היה אמור להיערך ביום שישי, ובמשך אותו שבוע היו שמועות של ניסיון של קניית משחק. בכנות? אני, שבמשך כל חיי הייתי ידוע כאחד שאוהב כסף, תמיד אמרתי לעצמי שאם היו פונים אליי, לא נראה לי שהייתי מסרב. מעולם לא הצלחתי להבין איך אנשים בכלל מסרבים למכור משחק, של קבוצה שלא יודע אם שמעו עליה בכלל, ובליגה שאפילו האל שכח ממנה. למי זה באמת יהיה איכפת אם משחק נמכר או לא? העיקר שהכסף עבר אליי. כך חשבתי עד ש.... אכן הגיעה אליי ההצעה הראשונה והיחידה בחיים שלי.
אוהד רון, "כשרוצים שתמכור משחק-אתה כאילו מוכר את הנשמה שלך" (צילום: גיא חזקיהו)
ההצעה הגיעה מאותה קבוצה, מכבי תמרה. שחקן, שאת שמו נשמור במערכת, ששיחק במכבי תמרה והיה נחשב לחבר קרוב שלי, התקשר אליי, ושאל אם אני רוצה למכור את המשחק. נתקפתי חרדה. ממש נבהלתי, כאילו ביקשו ממני לחסל מישהו (ובמובן מסוים, אולי באמת הציעו לי להרוג מישהו - את הנשמה שלי). אמרתי לו שאין מצב, ושגליץ' ראשון הוא יקבל ממני – לפנים, או שחלק אחר בגוף שלו יפגע קשה. הוא אמר לי בתגובה, ואני זוכר את זה היטב: "אוהד, סגרנו עם השוער והבלם שלך- בוא תדאג גם לעצמך",
והוסיף: "אנחנו לא צריכים לקנות אותך, אבל אני רוצה לדאוג שלא תתבאס". אני, מרוב תמימותי, לא האמנתי. באימון למחרת, אספתי את השחקנים לשיחה וסיפרתי להם שניסו לקנות אותי, שסירבתי, והזהרתי אותם שינסו לפנות גם אליהם. מעבר לכך, ניסיתי גם להפחיד אותם, וסיפרתי שאנשי "ויצמן יער" דיברו איתי, ואמרו לי שהם בודקים את כשירות המשחק.
לצערי הרב, כל מה שנאמר בשיחה שלי עם חברי מתמרה – אכן קרה! אני לא מכרתי כמובן את המשחק, אבל השוער והבלם לא עשו כמוני. איך אני יודע, אתם שואלים? היינו קבוצה שספגה לאורך כל העונה, אולי 15 גולים, ובמשחק הפלייאוף כבר אחרי 10 דקות היינו בפיגור 3-0!! זה היה כל-כך ברור לעין. אני הייתי ממש עם דמעות בעיניים. קיללתי את כולם! ולחבר שלי, שכביכול ניסה לקנות אותי - הוא כבר קיבל את שלו ונתתי לו גליץ' חזק לרגליים (אפילו זכיתי לצהוב על זה).
המשחק הסתיים בתוצאה 5-1, כשאת שער המצמק כבשתי בעצמי. אני אפילו זוכר שזה היה בבעיטת מספרת. זה היה שער מדהים לכשעצמו, ואפילו הצלחתי לצמק לתוצאה של 3-1, אבל אז "שני המוכרים" לא השאירו מקום לספק, וחטפנו עוד שניים. כואב מאוד!
אוהד רון, "רק מעצם ההגעה לחקירות-אתה מסומן כמוכר משחקים. עדיף להתרחק" (צילום: גיא חזקיהו)
אני זוכר שאחרי ה 3-0 ניסיתי להעיף כדורים ליציע, לבעוט את הכדור על המאמן וההנהלה של תמרה ואמרתי להם שמכרו אותי. אבל במה זה עזר לי? האמת היא שבסיום המשחק, למרות שמכרו אותי, לא הצטערתי לרגע על כך שלא מכרתי את המשחק. היייתי מרגיש שהכסף היה "הולך לי לתרופות". הייתי שמח על כך שלא מכרתי והלכתי עם הלב שלי. לגבי החקירות של "ויצמן יער"? הם באמת זימנו את כולם לחקירה, אפילו אותי. שאלו אותי לגבי אותם שניים, כי הם ידעו שהם מכרו, וידעו להגיד להם אפילו איך זה התבצע ומי נתן להם את הכסף, אבל לא הייתה להם שום הוכחה. ממני הם ביקשו חוות דעת על השניים. אמרתי שאני לא יודע אם הם אכן מכרו. שאלו אותי על המקרה, שכביכול התקשר אליי חבר באותו שבוע, ואמרתי לאנשי החקירות שסתם ניסיתי להפחיד את החברים לקבוצה, כי לא רציתי "למכור" את חבר שלי.
לגבי השניים, לא אשכח שכשאני הגעתי לחקירה, הם היו בהפסקה עם החוקר. הבנתי שהחקירה הייתה ארוכה והם יצאו לעשן סיגריה. מסתבר שהחוקר אמר להם בדיוק כמה הם קיבלו, מי נתן להם את הכסף ועוד. ומה הם אמרו לו? תוכיח. אין לך הוכחה. לא צילום ולא הודעה של ה"קונה". התברר לי, בדיעבד, שהם צדקו - ללא הוכחה ממשית קשה להפליל מישהו. למרות זאת, אני מציע לכולם לא להגיע לחקירות הללו. רק מעצם ההגעה ומעצם החשד של אנשים שמכרת משחק, אתה כבר נחשב ל"מוכר משחקים", וכשאתה נחשב לאחד כזה, הקריירה שלך לא תחזיק מעמד לאורך זמן. עובדה, השניים האלה אולי הרוויחו באותו משחק כמה שקלים, אבל מאז אף קבוצה לא לקחה אותם.
וזהו מוסר ההשכל המרכזי מהסיפור שלי: לטווח הקצר אומנם הרווחת, אבל לאורך זמן - הפסדת ובגדול! חברים, התרחקו ממכירות משחקים ומאלימות!
