אמריקן דרים

אחרי שירות צבאי בצה"ל, יניב ברוור נסע לטיול של חצי שנה על מנת לשחרר לחצים מצה"ל. כאשר חזר לארץ, חברתו של אימו הציעה ליניב ולאחיו התאום את אופציית המלגה לקבוצת הכדורגל בקולג' בארה"ב, בשל רמת ההשכלה הגבוהה של השניים. אחיו ויניב התקבלו לאוניברסיטת סן אנטוניו, טקסס שם הגשימו את החלום האמריקאי

 יניב ברוור שיחק בנערים של הפועל חיפה, עבר להפועל עכו בליגה הלאומית בנוער, עלה לבוגרים  של מכבי עכו ובתקופת הצבא שיחק בקרית שמונה עוד שהייתה בליגה א'. כאשר סיים את שירותו  הצבאי המשיך לשחק בליגה א' זמן מה. לאחר מכן, יניב נסע לטיול אחרי צבא לארה''ב וכעבור חצי שנה חזר, בזכותו של רוני שניידר (האיש שהביא את כדורגל הנשים לישראל), יניב ואחיו התקבלו לאוניברסיטת סן אנטוניו, טקסס כדי לשחק בקבוצת המכללות של הקולג'.

 

מכיוון ששיחקת בקרית שמונה, מה דעתך על האליפות המדהימה שעשתה השנה הקבוצה?

"לא הכירו את קרית שמונה, היא הייתה עוד קבוצה בליגה א'. הכדורגל היה חלק מהחיים היה אוהד וחצי במשחק כך שהכירו את השחקנים אבל זה לא היה מרכז העניינים. בשנה הראשונה שעלו לליגה ארצית ואחר ללאומית חשבתי שזה השיא של הקבוצה. כאשר קרית שמונה עלתה לליגת העל זאת הייתה הפתעה נעימה זה הצלחה אדירה ובהחלט אני גאה על כך ששיחקתי במועדון. מי שלא מכיר את קרית שמונה לא יכול להבין איך ההרגשה לחיות שם. זה עולם אחר, כאשר אתה נכנס לשם אתה מרותק. זאת עיר מדהימה כולם מכירים אותך, כולם יודעים מי אתה, זה כמו לגור בכפר ומבחינתי מגיע להם לזכות באליפות המדינה. אני עוד הייתי שם בתקופת הקטיושות מלבנון זה לא בדיוק הכיף של החיים, ואחרי מה שאנשים שם עברו מגיע להם לזכות באליפות" .

 

איך היה המעבר הלא פשוט, מישראל "הקטנה" לארה''ב "הגדולה"?    

"ההבדלים עצומים ברמת המשחקים, ברמת המתקנים, באימונים והמקצועיות עולה בכל פרמטר על ישראל. האימונים שם מסיביים מתאמנים 3 פעמים ביום במיוחד שטקסס היא מדבר ורמת הלחות כל כך גבוהה, שאתה יוצא החוצה אתה כבר מתחיל להזיע", מתבדח. "במשך שבועיים ברציפות אתה מתאמן לקראת תחילת העונה, 3 יחידות אימון בכל יום. כאשר שנת הלימודים מתחילה, המשחקים מתחילים לאחר שבוע וחצי מתחילת השנה ורמת האימונים עולה ורמת ההכנה הפיזית והמנטלית מגיעה לרמה המקסימאלית של 7 אימונים בשבוע, זה מטורף אין דבר שדומה לזה בארץ. לפני כל אימון אתה עובר בחדר טיפולים שזו בעצם סוג של בית שיש שם את הצרכים הרפואיים הטובים ביותר על מנת לבדוק את האם אתה כשיר. המגרשים, הציוד, התלבושות, אלו תנאים שבאמת קשה להסביר אותם. הרמה הייתה גבוהה כמובן שפה ושם היו קבוצות פחות טובות אבל בסך הכל היו משחקים ברמה גבוהה מאוד. משחקים שם בשביל הסמל של האוניברסיטה ובגלל זה המחויבות לקבוצה הרבה יותר גדולה".

 

 "ההבדלים עצומים ברמת המשחקים, ברמת המתקנים, באימונים והמקצועיות עולה בכל פרמטר על ישראל"

 

הריחוק מהמשפחה יצר הרבה געגועים למשפחה, אני בטוח שזה לא היה קל.

"זה היה הכי קשה, זו גם הסיבה שחזרנו לארץ. 4 שנים היינו בקולג' והוריי הצליחו להגיע לארה''ב רק פעם אחת כי זה ממש לא זול. בשלוש שנים הראשונות הייתי מוציא כל ארבעה חודשים כרטיס טיסה לארץ שבלשון המעטה היה יקר. מה גם שהיה אסור לנו לעבוד, אלא רק בתחומי האוניברסיטה. שילבנו כל מיני עבודות משיעורים פרטיים עד מצילים בבריכה. רק בשנה הרביעית הם הצליחו לאסוף את הכסף והגיעו על מנת לבקר אותנו. במהלך הזמן שהייתי יחד עם אחי בארה"ב סבתא שלי נפטרה ואמרתי לעצמי שאני לא צריך את זה. כל העושר והאושר והנוחות ודרך החיים והקלות של המחייה, בטקסס לא הפריע לנו לעזוב את ארה''ב ולחזור לארץ ישראל בגיל 28".

 

יניב ברוור, מגשים את החלום האמריקאי.

 

החזרה לארץ הייתה קלה עבורך, לחזור לביצה "המקומית"?

שיחקתי עד לתחילת העונה במכבי עכו, בעקבות התואר השני שהוצאתי בארה''ב, מצאתי עבודה בחברת הספנות "צים" והתקדמתי יפה מאוד. תמיד טענתי שהכדורגל הוא אמצעי הוא לא המטרה. היה חשוב לי יותר הקריירה המקצועית יותר מהכדורגל. הייתי מגיע 2-3 פעמים בשבוע עלינו ליגה בעונה הראשונה שיחקנו בליגה ב' כמה עונות ואז נולד הבן שלי והמצב לא התאים להמשיך לשחק.  מליגה א' ומטה כולל ליגה א' אין משמעות, אין עניין ואין מקצוענות. ברגע שהצלחנו בארה''ב, להגיע למקצוענות ברמה הגבוהה ביותר לחזור לתנאים הבעייתיים בכדורגל הישראלי זה פשוט היה מבחינתי לחזור אחורה מה גם שבסופו של דבר אתה רץ אחרי המשכורת שלך וזה מה שבאמת נותן לך אושר ובעיקר שקט".

 

אם היית יותר צעיר, אתה חושב שהיית זוכה להכרה גדולה יותר בזמנים של היום?

"אני לא חושב על זה, והייתי בכיף עושה את 4 שנים הללו עוד הפעם. האווירה בקולג' האמריקאי היא אווירה שונה. אין שם את "הבעיות הישראליות" של המלחמה, יוקר המחייה, פקקים, כבישים ערבים ומי שאתה לא רוצה ובתוך כל זה אתה צריך להכניס את הכדורגל לא קל. יש לך את השקט, הקלות והתנאים המקסימליים על מנת להצליח".

 

 "ברגע שהצלחנו בארה''ב, להגיע למקצוענות ברמה הגבוהה ביותר לחזור לתנאים הבעייתיים בכדורגל הישראלי זה פשוט היה מבחינתי לחזור אחורה"

 

מה נאחל לך לעתיד?  

"הרבה בריאות והצלחה, נולד לי ילד עכשיו בן חצי שנה ואני רוצה רק בריאות, הצלחה ומזל כי כל השאר לא מעניין. אני לא כל כך מבוגר רק בן 33 אבל אני יודע באמת שזה מה שחשוב. אני מאחל לכולם חג פסח שמח וכשר".