חברים,המצב לא טוב. הגענו לשפל המדרגה כחברה,כבני אדם וכאזרחי מדינת ישראל. איך ייתכן ששחקני כדורגל המתפרנסים מהענף ומשמשיפ כמודלים לחיקוי בעבור ילדים קטנים,מתנהגים כמו חיות בכלובים,שרק משחרים לטרף וצמאים לדם? וכל זה רק בגלל חשיפת חולצה,במקרה של שחקן בני לוד יקיר שינה,או שער נצחון של דני פרדה,קשר מכבי פ"ת. אל תטעו -הכל מתחיל מלמטה,מליגות הילדים. אספר לכם מקרה שחוויתי על בשרי ביום שבת שעבר,במשחק של קבוצת ילדים ג של צפרירים חולון,אתוה אני מאמן.יצאנו למשחק חוץ נגד קבוצה מאזור המרכז,שאת שמה לא אציין מפאת כבודה,ומפאת כבודי אליה. הגענו למגרש כארבעים דקות לפני שריקת הפתיחה. האוירה היתה נינוחה ושמש קיצית הכתה בראשי הילדים בני ה-12,שכביכול אמורים להנות ממשחק כדורגל בשבת בבוקר. ההכנה למשחק היתה רגילה- הכנתי את הילדים מקצועית ומנטלית למשחק,אך לא העליתי על דעתי את מה שעיניי עתידות לראות זמן קצר לאחר מכן. כדקה לפני שריקת הפתיחה,עשרה חברי הנהלה של הקבוצה המקומית התיישבו על הספסל,ולא ביציע או במתחם ההנהלה,והחלו לזרוע פחד ומורא בשחקנים,כזכור בני ה12 בלבד. זה התחיל בלחישה מאחורי גבי שנשאה את המילים:" מה באת לפה לנצח,יא בן....? שב בשקט",והמשיך בשטף קללות לאורך המשחק עצמו,של ההורים המקומיים לעבר השחקנים הצעירים. התמונה העגומה הושלמה בסיום המשחק בהנפת אצבעות משולשות מצד הקבוצה הנמצחת,שאף זאטוט מתוכה לא חצה את גיל בר המצווה. בגיל כזה, המטרה היא לא הנצחון או התוצאה,אלא לחנך את הילדים להיות בני אדם אנשים טובים,חברים ורק אח"כ שחקני כדורגל. בכל קורס מדריכים יחדדו באוזניכם,שהדבר החשוב ביותר הוא להיות מחנך ולתת דוגמא,וכל עוד בליגות הילדים לא יחנכו את השחקנים המתחילים לחינוך ודרך ארץ,לא נפתור את בעיית האלימות בכדורגל הישראלי ההולך ודועך.
קהל אוהדי הכדורגל ברגע של התלהטות יצרים. יותר מדי אנו רואית את נתמונות הללו.(צילום:רועי אסרף)
החברה במדינה רקובה מהשורש,ותקשורת הספורט בארץ רק מחכה למטעמים מסןג זה. במקום שינסו למצוא פתרונות ולעזור להתאחדות,יושבים עיתונאים צהובים שרק עוסקים ברכילות במקום למצוא פתרון ישים לבעיה,ולהשתמש בכוחם התקשורתי בכדי להעביר מסר ברור לאזרחים.
אבי לוזון לא אשם בהיותנו חברה אלימה.מפחיד היום לצפור בכביש,לצאת למועדון,ללכת לים עם החברה,או סתם לצפות במשחק כדורגל בשבת.כל אחד הפך להיות יוליוס קיסר. שוק אפור מעורב בספורט,הימורים בלתי חוקיים שמתבצעים מאחורי הקלעים,וכל זה בלי טיפול הולם של המשטרה ובתי הדין. לא יכול להיות שהמשטרה עוצרת אישה שפורצת לכר הדשא בבלומפילד,כאשר העונש על עבירה זו הוא שנה מאסר בפועל,ולאחר שהיא מובאת בפני שופט שאינו מבין בכדורגל,הוא משחרר אותה בטענה שהיא נקייה מעבר פליל ולא מסוכנת לציבור. ואני שואל: אם יש חוק,למה לא מיישמים אותו לעזאזאל?! שמישהו יקבל שנה בבית הסוהר על פריצה לדשא,נראה מי יהיה "הגבר" שיפרוץ שוב פעם למגרש.
אוהדי קטמון מעודדים. כן יירבו קבוצות אוהדים שבאים אך ורק במטרה לתמוך בקבוצתם.(תום עותמי)
אתמול עלו לשידור ברדיו שני יושבי ראש מליגה א דרום - אלמוג ספיר מביתר כפר סבא,וחנן עדני ממרמורק. השיחה ביניהם היתה קשה שלמיעה,וכל זאת למשמע אוזניהם של אזרחי המדינה. אחד מאשים את השני,הכפשות קללות, והאשמות חסרות תקדים. מי שצמא לדם הזה הם רק העיתונאים הרכלנים שאחראים על התוכנית,ואפשר היה לשמוע בבירור איך הם ניסולהוציא את הרעל והגועל משני האנשים שמייצגים קבוצות צמרת בליגה השלישית בישראל! אני שואל את אותם יושבי ראש,בשביל מה אתם נגררים לדיון הזה? היום בבוקר כל הרשתות החברתיות כבר מוצפות בהקלטה שלכם מאתמול,ושוב הליגות הנמוכות נראות רע,ודווקא בגלל אנשים שמנהלים את הקבוצות. תימנעו מנפילות לבורות כאלה,וכל עוד יש חשד להטיית משחק,אדרבא,הצדדים צריכים לשתוק ולתת למשטרה לעשות את עבודתה.
לסיום,בדמיוני אני רואה את הכדורגל בארץ מגיע לגבהים חדשים: טורנירים גדולים,קבוצות שמצליחות בגביעי אירופה,וקהל שמפוצץ את האיצטדיונים. אך כל זה לא יקרה לעולם,אם לא נשפר את עצמנו כחברה וכבני אדם,וכל החלומות הללו ישארו בדמיוני.
אתמול הלך לעולמו בטרם עת איש יקר ואדם משכמו ומעלה,מאמן שיכון המזרח שמוליק סלומון ז"ל. יהי זיכרו ברוך אמן ת.נ.צ.ב.ה.
